גיבתון אפור (Emberiza cineracea) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

השיר קצר, קשה ונוגה מעט: שלושה או ארבעה צלילים נוגים זהים ואחריהם צליל נמוך יותר, בגוון שבין גיבתון הגנים לגיבתון העפרוני ועם נימה מתכתית. הוא נישא היטב מעל מדרונות חשופים ומושמע מבליטת סלע או משיח נמוך, בעיקר מוקדם בבוקר מאפריל ועד תחילת יוני. הקריאה היא tsip קצר וקשה.

האזנה: קריאהXC1134540

הקלטה: Stanislas Wroza — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

חסון וארוך-זנב, עם מקור אפור כבד וצדי זנב לבנים. הזכר דו-גוני: הראש, הגרון והחזה העליון צהובים-ירקרקים, ושאר הציפור אפור עם גב מסומן בקלות ובטן לבנה, וכן טבעת עין בהירה צרה. הנקבה דהויה יותר, עם ראש אפור יותר שבו הצהוב נראה רק בגרון ומסביב לעין, ועם פסים דקים לאורך החזה. הצעירים אפורים-חוליים ומפוספסים בחלשות, אך שומרים על צבע הרקע הבהיר והקריר של המין.

מינים דומים

באיים אין כמעט עם מה להתבלבל, אך נקבה דהויה היא עניין אחר. גיבתון הגנים קטן ודק יותר, עם טבעת עין צהובה ברורה וחלק תחתון כתום-חום חם, ואילו הגיבתון האפור אפור ולבן מלמטה. הגיבתון אדום-המקור קטן יותר, אפור-כחלחל בראש וכתום-חום בגרון. לגיבתון הסלעים פסי ראש שחורים כבדים ובטן כתומה-חומה ללא פסים. נקבת הגיבתון שחור-הראש חומה-חולית חמה יותר וחסרה את הגוון הצהוב-ירקרק בראש. הגודל, המקור האפור הכבד והבטן האפורה הקרירה מכריעים בדרך כלל.

בית גידול

מדרונות יבשים, תלולים וכמעט חשופים: קירות סלע ורמות סלע עם שיחים נמוכים פזורים, מפולות אבנים ושדות סלעים, פריגנה בלויה עם כריות קוצניות וכתמי עשב יבשים ביניהן. ניזון בהליכה על שטח פתוח בין האבנים ומשתמש בסלעים כנקודות שיר; מחורש צפוף הוא נמנע.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

בתחום מדריך זה הגיבתון האפור מקנן רק במערב אנטוליה ובכמה איים במזרח הים האגאי – לסבוס, כיוס, סאמוס, איקריה וסקירוס – שם אוכלוסיית האיים מוערכת בכמה עשרות עד כמאה זוגות. מזרחה יותר, בדרום-מזרח אנטוליה וברמה האיראנית, חיה צורה שנייה בעלת ראש צהוב כולו. האוכלוסייה כולה חורפת מחוץ למפה, לאורך הים האדום ובצפון-מזרח אפריקה; אזורי הקינון מאוכלסים באפריל ונעזבים שוב באוגוסט.

קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

לסבוס במחצית השנייה של אפריל היא המקום המתאים. סעו אל המדרונות החשופים והאבניים מעל סיגרי והיער המאובן שבמערב האי, עצרו בזריחה והקשיבו לשלושה או ארבעה צלילים נוגים עם סיום נמוך יותר; הציפור שרה מסלע בולט ונמצאת בקלות בטלסקופ. חפשו את הגבול בין הראש הצהוב-ירקרק לגוף האפור – ממרחק זה כל מה שנדרש.

מצב שימור

קרוב לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון). המין אינו מצוי ותחום הקינון שלו קטן ומקוטע, ולכן הוא פגיע: לחץ רעייה, הסבת מדרונות חשופים למטעי זיתים ולנטיעות, שריפות, והקמת חוות רוח ודרכי גישה דווקא על אותם מדרונות פתוחים ממלאים כולם תפקיד. אוכלוסיית האיים קטנה דיה כדי לספור אותה אי אחר אי. בתחום מדריך זה עתידה של ציפור זו תלוי בכמה מדרונות אגאיים.

שם מדעי

Emberiza cineracea | Brehm, 1855

Brehm תיאר את המין ב־1855 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Emberiza הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Emberiza מהגרמנית העתיקה Embritz, שם לגבתון. cineracea בלטינית 'אפרפר', מ-cinis, 'אפר', על שם הנוצות האפורות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־איזמיר, טורקיה.