כל המינים › ציפורי שיר › ירגזים › ירגזי שחור
ירגזי שחוריַרְגָּזִי שָׁחוֹר | Periparus ater
Zwarte mees | Coal Tit | Carbonero garrapinos | Tannenmeise | Mésange noire
הירגזי השחור הוא הירגזי הקטן ביותר באירופה והמהיר ביותר במשפחה: הוא מגיע, לוקח זרע ונעלם שוב עוד לפני שהמשקפת הורמה. כתם העורף הלבן שלו הוא הדבר היחיד שצריך לזכור.
קול
השיר הוא wee-choo wee-choo wee-choo מהיר, גבוה וצלול, המזכיר מאוד את הירגזי המצוי אך מהיר, דק וגבוה בהרבה – כאילו שיר הירגזי המצוי מושמע במהירות כפולה. יש גם tsuu-ee דק ועולה וצלילי קשר דקים, tsee-tsee, בתוך הלהקה. השיר נשמע מינואר עד יוני, עם שיא במרץ ובאפריל; ביערות מחטניים הוא מתחיל לעתים קרובות לפני אור ראשון.
הקלטה: Sander Pieterse — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
זעיר וקצר זנב, עם ראש גדול יחסית. הראש שחור מבריק עם לחיים לבנות גדולות, ועל העורף כתם לבן מוארך, הנראה מהצד ומאחור – זה הסימן המכריע. הסינר השחור נמשך עד החזה העליון. הגב כחול-אפור בלי ירוק, בכנף שני פסים לבנים צרים שנוצרים מהקצוות הבהירים של המכסות, והחלק התחתון לבנבן עם גוון צהבהב בצדדים. לצעירים לחיים צהבהבות וכתם עורף צהבהב. עופות איבריים חומים מעט יותר מלמעלה.
מינים דומים
הירגזי המצוי גדול בהרבה, עם גב ירוק-זיתי, בטן צהובה עם פס שחור ובלי כתם עורף לבן. הירגזי המצויץ חולק את אותו יער מחטני אך יש לו ציצה ודגם ראש בצורת מגל. לירגזי הביצות ולירגזי ההרים אין עורף לבן ואין פסי כנף, חלקם העליון חום והסינר קטן בהרבה. לירגזי הכחול כיפה כחולה וחלק תחתון צהוב. בקיצור: רק הירגזי השחור משלב ראש שחור עם לחיים לבנות וכתם עורף לבן.
בית גידול
יער מחטני מכל סוג, עם העדפה לאשוחית ולדוגלסיה, וכן יער מעורב, לגש, גנים ישנים עם עצי מחט, פארקים ובתי קברות. מקנן בחללים קרוב לקרקע: מחילות עכברים, גדמים חלולים, סדקים מתחת לשורשים ותיבות קינון. בחורף מבקר קבוע במתקני האכלה, שם הוא נושא זרעי חמנייה ומטמין אותם במקום לאכול אותם מיד.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
כמעט כל אירופה, מלפלנד ועד אנדלוסיה, ובכל מקום קשור לעצי מחט. סביב החלק הדרומי של הים הצפוני תושב קבע מצוי בקרקעות החוליות ובדיונות, עם נהירות של ממש של עופות מצפון-מזרח בחלק משנות הסתיו, כשהוא מופיע אפילו בגנים עירוניים. בחצי האי האיברי מצוי ביערות האורן והאשוח של הפירנאים, הרי קנטבריה, המערכת האיברית וסיירות הדרום, עם תת-מין חום יותר משלו בחצי האי.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
יש לתלות מתקן זרעי חמנייה בשולי יער אשוחית בנובמבר או בדצמבר ולספור את העופות הנושאים משהו משם: רובם יהיו ירגזים שחורים. ביער עצמו כדאי לעמוד ולהאזין לפני הזריחה במרץ; לאחר שהגרסה המהירה והגבוהה של שיר הירגזי המצוי נקלטה באוזן, אפשר לזהות את המין לפי הקול מאותו רגע ואילך.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ויציב עד עולה באירופה, בסיוע נטיעת עצי המחט בהיקף נרחב במאה העשרים. סביב החלק הדרומי של הים הצפוני המספרים משתנים בחדות משנה לשנה עם יבול זרעי האשוחית והנהירות מצפון-מזרח. הסבת מטעי מחטניים ליער רחב-עלים עולה במקומות מסוימים בזוגות מקננים.
שם מדעי
Periparus ater | (Linnaeus, 1758)
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Parus ater; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Periparus הוגדר ב־1884 על ידי De Sélys Longchamps. Periparus מצרף את היוונית peri 'סביב, קרוב ל' לסוג Parus, הירגזיים. ater בלטינית 'שחור עמום', על שם הראש והגרון השחורים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.