כל המינים › ציפורי שיר › עלוויתיים › עלווית כהה

עלווית כההעַלְווִית כְּהֵה | Phylloscopus fuscatus

Bruine boszanger | Dusky Warbler | Mosquitero sombrío | Dunkellaubsänger | Pouillot brun

העלווית הכהה היא הכהה והאחידה ביותר מכל העלוויות: ציפור קטנה, חומה-אפורה אחידה ללא שמץ של ירוק או צהוב, המסתתרת בתעלה או בכתם פטל ומסגירה את עצמה בקריאת נקישה קשה. מאז 2020 היא מופיעה בחוף הים הצפוני כמעט בכל סתיו, וכמה מהן נשארות כעת לחורף.

עלווית כהה (Phylloscopus fuscatus)
צילום: Tisha Mukherjee — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

קול

הקריאה מגדירה את המין והיא כמעט תמיד הדבר הראשון שמבחינים בו כאן: tchek או tack קשה, יבש ומצליף, נקישה בעלת התקפה חדה וללא צלצול כלל. היא חוזרת בחדגוניות, לעתים עשרות פעמים מתוך כיסוי עמוק, והיא קשה וחדה בבירור מנקישת סבכי הטוחנים ויבשה בהרבה מה-tyuck הרך של עלווית עבת-המקור. ציפורים חורפות קוראות גם בדצמבר ובינואר, לעתים קרובות מקני סוף או מגדת פטל לאורך תעלה. השיר, נדיר ביותר כאן אך מושמע בשיחי הערבה של סיביר מיוני ועד יולי, הוא סדרה פשוטה של שריקות ממושכות ויורדות, chwee-chwee-chwee, כולן באותו גובה עם הפסקות קצרות ביניהן – איטי וחדגוני, ושונה לגמרי באופיו מהשריקות המלאות של עלווית עבת-המקור.

האזנה: קריאהXC1056544

הקלטה: Sonothèque ADVL — CC0 · xeno-canto

זיהוי

קטנה, קומפקטית וקצרת כנף, עם ראש מעוגל ובליטת אברות ראשוניות קצרה של לכל היותר מחצית מאורך השלישוניות. החלק העליון חום-אפור כהה אחיד, בגוון קר, ללא רמז לזיתי או לירוק; החלק התחתון לבן-עמום עם גוון חול חם בצדדים ובמכסות תת-הזנב. פס הגבה ארוך, צר ותחום בחדות, והוא רחב וחם ביותר ממש לפני העין – שם בגוון כתום-חול, ומאחוריה לבן יותר ומטושטש בהדרגה. מתחתיו עובר פס עין חום כהה וברור, לעתים קרובות עם טבעת עין בהירה קטועה. המקור דק, צר ומחודד, כהה עם בסיס בהיר ללסת התחתונה. הרגליים דקות ובצבע ורוד-חום. אין פס כנף, אין פס כיפה, אין צהוב: הרושם החום האחיד הזה הוא הסימן.

מינים דומים

עלווית עבת-מקור היא הבעיה, ולכל מין יש כאן דף משלו; התרכזו במקור, ברגליים ובפס הגבה. לעלווית הכהה מקור דק, צר ומחודד ורגליים דקות למדי בצבע ורוד-חום; לעלווית עבת-המקור מקור קצר, עבה וגוץ ורגליים כבדות בצבע ורוד-כתום חיוור. פס הגבה מתנהג הפוך בכל אחת: אצל העלווית הכהה הוא רחב וחם ביותר לפני העין ומצטר מאחוריה, אצל עלווית עבת-המקור הוא רחב ביותר מאחורי העין ומתרחב שם בטשטוש. גם הצבע עוזר: העלווית הכהה חומה-אפורה קרה עם צדדים בצבע חול, עלווית עבת-המקור חומה-זיתית חמה יותר עם מכסות תת-זנב צהובות-אוכרה וצדדים צהובים-חוליים. והקריאה: העלווית הכהה משמיעה tchek קשה, יבש ומצליף, עלווית עבת-המקור tyuck רך, נמוך ונוזלי יותר. עלווית החורף ירוקה וזיתית יותר, עם רגליים כהות ופס גבה קצר ומעורפל בהרבה. צטיה חלודית גדולה בהרבה, חומה-אדמדמה, ובעלת זנב רחב ומעוגל.

בית גידול

מקננת בשיחייה נמוכה, צפופה ולחה: סבכי ערבה וליבנה לאורך נהרות ונחלים בטייגה הסיבירית, ליבנה ננסית בגבול העצים, צמחייה עשבונית גבוהה סביב בריכות וביצות קטנות, וביצות גומא עם שיחים מפוזרים. היא ציפור של המטר התחתון, וניזונה בעיקר על הקרקע או מעט מעליה, כשהיא עוברת בין הגבעולים בקפיצות רבות. בחורף, בהודו ובדרום-מזרח אסיה, היא משתמשת באותו מבנה: קני סוף, צמחייה עשבונית גבוהה, שולי ביצות ושולי שדות מוזנחים.

תפוצה ונדידה

מקננת ממרכז סיביר מזרחה עד ים אוחוטסק, מונגוליה וצפון-מזרח סין, עם צורה נפרדת בהימלאיה, וחורפת בצפון-מזרח הודו, בבנגלדש, במיאנמר, בתאילנד ובדרום סין. בצפון-מערב אירופה היא נודדת תועה שנתית בסתיו, שמספרה עלה בבירור מאז 2020; היא מופיעה מסוף ספטמבר ועד דצמבר, עם שיא במחצית השנייה של אוקטובר ובנובמבר, מאוחר יותר מעלווית עבת-המקור. היא מופיעה בעיקר לאורך חוף הים הצפוני ובאייו, וכעת ציפורים נשארות בקביעות לחורף. בחצי האי האיברי היא נדירה מאוד, עם מספר קטן של תצפיות, רובן בחוף קנטבריה.

איך ומתי לחפש

מאמצע אוקטובר ועד תחילת נובמבר, אחרי כמה ימים של רוח מזרחית, לאורך תעלה, שולי קני סוף או סבך פטל בשקע בין דיונות או מאחורי הדיונה הקדמית. לכו לאט והקשיבו ל-tchek הקשה; לעתים קרובות שומעים אותו עשרים פעמים לפני שרואים את הציפור בכלל. אז המתינו בסבלנות בשולי הכיסוי, כי היא נראית לרגע קצר לפני שהיא חוזרת פנימה. באותן שניות ספורות הסתכלו במכוון על שלושה דברים: המקור (דק ומחודד), הרגליים (דקות ובצבע ורוד-חום) ופס הגבה לפני העין (רחב ובצבע חול חם). רצף זה הוא בדיוק מה ששולל עלווית עבת-מקור.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסיית קינון סיבירית גדולה מאוד ויציבה בבית גידול – שיחייה לאורך נהרות ובגבול העצים – שאם בכלל, מתרחב. מספר הציפורים המגיעות לאירופה עלה בחדות מאז שנות ה-90 והעלייה הואצה מאז 2020; מלבד צופים רבים יותר המקשיבים טוב יותר, מעורב כנראה גם שינוי אמיתי בכיוון הנדידה. עצם העובדה שציפורים חורפות כעת בצפון-מערב אירופה היא התפתחות חדשה, שכמעט לא הייתה ידועה לפני עשרים וחמש שנה.

שם מדעי

Phylloscopus fuscatus | (Blyth, 1842)

Blyth תיאר את המין ב־1842 בשם Phillopneuste fuscata; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Phylloscopus הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Phylloscopus ביוונית, מ-phullon 'עלה' ו-skopos 'מחפש', מ-skopeō 'להתבונן': העוף החופש בעלווה. fuscatus בלטינית 'מוכהה', מ-fuscus 'כהה', על שם הנוצות החומות האחידות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סביבות כלכותה.