כרוון מצוי (Burhinus oedicnemus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

המפתח לזיהוי המין. כחצי שעה אחרי השקיעה נשמע coor-leee מתלונן, ממושך ועולה, הדומה בבירור לקריאת חרמשון גדול אך חד וצורם יותר ויורד בסופו. הציפורים עונות זו לזו ובונות מהקריאות מקהלה שעשויה להימשך חצי שעה, כשהקצב מואץ והצלילים מתקצרים ונעשים צרודים יותר, kwee-kwee-kwee. בעת אזעקה kik-kik-kik קצר וקשה. בלילה שקט הקול נשמע למרחק של כמעט קילומטר על פני שטח פתוח, ובחושך זו כמעט תמיד הדרך היחידה לתעד את המין.

האזנה: קריאת תעופה ליליתXC1085351

הקלטה: Noé Ferrari — CC BY 4.0 · xeno-canto

זיהוי

חום-חולי עם פסים גסים, צוואר ארוך ועבה וראש כבד ומעוגל. העין גדולה וצהובה, ומודגשת בפס גבה לבן ובקו לבן מתחת לפס הלחי; המקור צהוב עם קצה שחור, והרגליים עבות וצהובות-ירקרקות עם מפרק מעובה. פס שחור-לבן-שחור חוצה את המכסות הגדולות בכנף המקופלת. בתעופה על הנוצות הראשוניות השחורות שני כתמים לבנים, והציפור נראית רחבת-כנף ואיטית, דומה יותר לדורס קטן מאשר לחופמאי.

מינים דומים

באירופה אין כמעט מין שאפשר להתבלבל איתו. ציפור רובצת מוחמצת לעתים קרובות בהרבה מאשר מזוהה בטעות: היא משתטחת, מותחת את הצוואר לאורך הקרקע ומשתלבת לגמרי באבנים ובשלפי הקציר. בתעופה דגם הכנף השחור-לבן עשוי להזכיר חופזי גדול, אך המשק האיטי, הצוואר הארוך והרגליים הבולטות שוללים זאת. בצפון אפריקה ובמזרח התיכון חופף לו הכרוון הסנגלי הקטן יותר, עם מקור ארוך יותר שרובו שחור ובסיסו צהוב, שדה אפור חלק על המכסות הגדולות וכתם לבן אחד בנוצות הראשוניות במקום שניים. בחושך הקריאה מיוחסת לרוב לחרמשון גדול.

בית גידול

שטח פתוח ויבש עם צמחייה דלילה על קרקע אבנית או חצצית: עשבוניה יבשה, שדות בור ושלפי קציר, עשבוניות גיר, חצץ נהרות, שטחי אברש חוליים ודיונות צעירות, ובדרום אירופה גם מטעי זיתים, כרמים ודהסה פתוחה. הוא זקוק לצמחייה נמוכה או לקרקע חשופה כדי להלך בה, ומקנן בגומה על קרקע חשופה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן בדרום ובמרכז אירופה, בצפון אפריקה ובלבנט, עם מאחזים צפוניים באיים הבריטיים (הברקס, וסקס, מזרח אנגליה) ובצפון מערב אירופה; נעלם כמקנן לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני. בחצי האי האיברי האוכלוסייה הגדולה ביותר בהרבה, כמה עשרות אלפי זוגות מאקסטרמדורה וקסטיליה עד עמק האברו, אנדלוסיה וחוף הים התיכון, ובנוסף תת-מין משלו בפוארטבנטורה ובלנסרוטה. המקננים הצפוניים חורפים בחצי האי האיברי ובצפון אפריקה.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

אחרי השקיעה חנו בשולי מישור אבני פתוח, כבו את המנוע והקשיבו; נסיעה הלוך ושוב אינה מועילה, ישיבה בשקט כן. הערבות של אקסטרמדורה ולה מנצ'ה הן אזורים מתאימים מאוד, ובפוארטבנטורה ובלנסרוטה הציפורים חשדניות פחות בהרבה. בספטמבר ובאוקטובר מתקבצות להקות של כמה עשרות בשדות בור ובשלפי קציר, וזה הסיכוי הטוב ביותר לתצפית באור יום: סרקו את הקרקע החשופה מגבעה נמוכה וחפשו את העיניים הצהובות. אין להאיר את הציפורים בפנס.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך נמצא בירידה באירופה. לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני אוכלוסיית הקינון נעלמה במאה העשרים עקב ייצוב חולות נודדים והכשרת שטחי אברש, התפשטות עשבים והעצמת החקלאות. במקומות אחרים אובדן שדות הבור, כיסוח מוקדם ותכוף יותר, תשתיות והפרעה מכלבים ומרכבי שטח מורידים את המספרים; באיים הבריטיים הגנה על קנים בשטחים חקלאיים החזירה את המין לעלייה.

שם מדעי

Burhinus oedicnemus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Charadrius oedicnemus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Burhinus הוגדר ב־1811 על ידי Illiger. Burhinus ביוונית, מ-bous 'שור' ו-rhis 'אף', על שם בסיס המקור הכבד והרחב. oedicnemus ביוונית, מ-oideō 'להתנפח' ו-knēmē 'שוק', על שם המפרקים העבים של הרגליים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אנגליה.