קורמורן ימי (Gulosus aristotelis) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

שקט בים. במושבה, מפברואר עד יוני, רפרטואר מוגבל אך רם: סדרות נקישה וחרחורים נוהמים, מהזכר ark-ik-ark-ik-ark-ik קשה, ו-ssht שורק כשהוא מופרע. הקולות עולים מסדקים וממערות ומהדהדים בחללות לאורך חוף מצוקים.

האזנה: רטינה ליד הקןXC908645

הקלטה: Stanislas Wroza — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

באורך 68 עד 78 סנטימטרים, קטן ודק בבירור מהקורמורן הגדול, עם זנב קצר יותר שכמעט אינו בולט אצל ציפורים שוחות. פרופיל הראש הוא הסימן הטוב ביותר: מצח תלול, כמעט זוויתי, מעל מקור דק וצר באופן אחיד עם וו דק, בעוד שלקורמורן הגדול מצח משופע ומקור כבד דמוי טריז. מהעור החשוף נראית רק זווית פה צהובה בוהקת, הנמשכת כפס מתחת לעין ומאחוריה; אין כתם סנטר לבן ואין שק צהוב נרחב. הנוצה שחורה עם ברק ירוק-בקבוק, ומדצמבר עד אפריל ציצית קצרה המתעקלת קדימה. צעירי הצורה האטלנטית חומים עם בטן כהה. בתעופה הוא עף נמוך מעל הגלים במשקי כנף מהירים, הצוואר ישר וללא כיפוף והכנפיים קומפקטיות ומחודדות; הוא מזנק מעל המים בשעת הצלילה.

מינים דומים

הקורמורן הגדול גדול וכבד יותר, עם כתם סנטר לבן, הרבה עור צהוב חשוף סביב בסיס המקור ומצח משופע; הוא עף גבוה יותר על צוואר עבה ומכופף ונמצא לעתים קרובות בפנים הארץ, וצעיריו חומים עם גוף תחתון לבן עד לבן מלוכלך. כאן בדיוק נמצאת המלכודת בדרום: צעירי הצורה הים-תיכונית desmarestii בהירים עד כמעט לבנים מלמטה, עם רגליים וכפות ורודות בהירות במקום השחורות של הציפורים האטלנטיות, כך שצבע הבטן חסר תועלת בים התיכון ויש להסתמך על המצח, צורת המקור וזווית הפה הצהובה. גם לבוגרי desmarestii יותר צהוב בבסיס המקור ומקור ארוך ודק מעט יותר מאשר לציפורים האטלנטיות. הקורמורן הגמדי קטן בהרבה, עם ראש זעיר, מקור קטן וקצר וזנב ארוך, וחי במים מתוקים בדרום-מזרח אירופה.

בית גידול

חופים סלעיים ומצוקי ים עם סדקים, סלעים ומערות, והים הצלול והרדוד שלפניהם. הוא דג בדרך כלל בטווח קילומטרים ספורים מהחוף מעל סלע ושרטונות חול, ולוכד טרף קרוב לקרקעית. הוא נח על סלעים נמוכים, חומות נמל ומצופים; בשונה מהקורמורן הגדול הוא נמנע מאגמים, נהרות ומים פנימיים בוציים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מאיסלנד, החוף המערבי של סקנדינביה וחצי האי קולה עד בריטני, חצי האי האיברי וצפון-מערב אפריקה, והלאה דרך הים התיכון אל הים השחור. הצורה האטלנטית aristotelis מאכלסת את החופים הצפוניים, הצורה desmarestii את הים התיכון, האיים הבלאריים והים השחור, עם הערכה של תשעה עד אחד-עשר אלף זוגות. בחצי האי האיברי הוא מרוכז בחוף הקנטברי והאטלנטי, בייחוד באיי סיאס ואונס; הוא מקנן גם באיים הבלאריים, בדלילות לאורך חוף הים התיכון של היבשת ובקבוצה קטנה בגיברלטר. בחוף הדרומי של הים הצפוני הוא מבקר חורף לא נפוץ אך שנתי, בעיקר במפעלי הדלתה ובמזחים.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בחצי האי האיברי איי סיאס הם האפשרות הבטוחה ביותר: קחו את הסירה מוויגו בין אפריל ליוני, כשהציפורים יושבות על הסלעים מתחת למצוקים ועדיין נושאות את הציצית; מוקדם ביום הים שקט ביותר והציפורים יושבות נמוך ביותר. באיים הבלאריים, כף פורמנטור או שייט סביב קבררה מספקים את הצורה הים-תיכונית, כולל צעירים בהירים. בחוף הדרומי של הים הצפוני הברואורסדאם מנובמבר עד פברואר הוא אתר סדיר, הטוב ביותר ברוח מהיבשה, כשהציפורים דגות ממש לאורך שריון הסלעים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). המספרים בים הצפוני ירדו בחדות בעשורים האחרונים; דיג המרוקן את דגי החול, לכידה אגבית ברשתות עמידה, זיהום נפט והפרעה במושבות לוחצים כולם על האוכלוסייה, וחולדות וחתולים שהוכנסו מרוקנים קנים באיים. ניקוי איים מחולדות והגבלת רשתות זימים הם האמצעים בעלי השפעה מוכחת.

שם מדעי

Gulosus aristotelis | (Linnaeus, 1761) (GBIF: Phalacrocorax aristotelis)

Linnaeus תיאר את המין ב־1761 בשם Pelecanus aristotelis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Gulosus הוגדר ב־1813 על ידי Montagu. Gulosus בלטינית 'זללן'. aristotelis מנציח את הפילוסוף היווני אריסטו (384–322 לפנה"ס), שתיאר עופות בכתביו הזואולוגיים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.