יסעורון קטן (Hydrobates pelagicus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

שקט בים. במושבה בלילה נשמע ריטון מתגלגל וזמזומי ממושך מסדקי סלע ומקירות אבן יבשים, המסתיים בפתאומיות בשיהוק קטן, כאילו הציפור עוצרת לנשום: arrrrrrr-oo-chik. בלילה ביוני או ביולי במוסה שבשטלנד או בסקוקהולם שרים עשרות פרטים בבת אחת מתחת לרגלי הצופה; בים המין אילם לחלוטין.

האזנה: שירה מזמזמת מתוך המחילה בלילהWikimedia Commons

הקלטה: British Library — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

שחור וקטן מאוד, עם כנפיים קצרות ורחבות המעוגלות בקצה, הנושאות אותו בתעופה מרפרפת, קלה ולא סדירה נמוך בין שקעי הגלים, ולעתים קרובות רגליו נוגעות לרגע בפסגת גל. הזנב ישר ללא פיצול. כתם השת הלבן גדול ומרובע ונמשך הרבה אל צדי הגוף ואל צדי כיסויי הזנב התחתונים, כך שבמבט צד הוא נראה כגוש לבן הנכרך כלפי מטה. הכנף העליונה כהה כמעט אחידה, לכל היותר עם קו בהיר חלש לאורך מכסות הכנף הגדולות. הסימן המכריע נמצא מתחת: פס לבן חד לאורך כיסויי הכנף התחתונה, שאינו קיים אצל אף יסעורון אירופי אחר.

מינים דומים

היסעורון האטלנטי הוא מין הבלבול העיקרי והסיבה לבדוק כל פעם את השת, הכנף והתעופה: הוא גדול וארוך-כנף יותר, עם כנף זוויתית ושבורה, זנב מפוצל, כתם שת צר יותר המחולק לעתים קרובות בקו מרכזי כהה ואינו נמשך אל צדי הגוף, פס אלכסוני בהיר ברור על הכנף העליונה, וללא פס לבן מתחת לכנף. גם התעופה שונה: היסעורון הקטן מרפרף כפרפר נמוך בין השקעים, היסעורון האטלנטי נע בעוצמה ובזוויתיות ומשנה כיוון יותר כמו תחמס קטן. ליסעורון וילסון, נדיר אך אפשרי, רגליים ארוכות הבולטות מעבר לזנב, קרומי שחייה צהובים ופס רחב חום-צהבהב על הכנף העליונה. שחיינית רחבת-מקור ומרומית שחורה עלולות לבלבל ממרחק, אך לשתיהן שדות כנף לבנים או חלק תחתון בהיר.

בית גידול

מחוץ לעונת הקינון פלגי לחלוטין, מעל המדף היבשתי ושוליו, ומלקט פלנקטון, דגים קטנים ושאריות שומניות מפני המים תוך ריחוף ונגיעות רגליים במים. מקנן במושבות בסדקים ובמחילות באיים סלעיים, מתחת לקירות אבן ובין סלעים, תמיד באיים נקיים מחולדות. הוא מבקר במושבה רק בלילות חשוכים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן באיסלנד, באיי פארו, בחוף האטלנטי של סקנדינביה, באיים הבריטיים, בבריטני, וכתת-מין ים-תיכוני נפרד, באיים הבלאריים, במלטה, בסיציליה ובאיונים מול חוף פרובאנס. בחוף הדרומי של הים הצפוני הציפור לא שכיחה אך שנתית, בעיקר בסערות קיץ באוגוסט ובספטמבר. היא רבה מול גליסיה ובמצר גיברלטר, ומקננת באיים הבלאריים ובאיונים מול חוף הלבנטה.

יציב
קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני, תצפית ים אחרי סערה צפון-מערבית חזקה באוגוסט או בספטמבר היא הסיכוי המעשי היחיד, ווסטקפלה והברואוורסדאם הן התחנות הטובות ביותר; סרקו נמוך מעל המים ולא בגובה העיניים, משום שהציפור נעלמת שוב ושוב מאחורי הגלים. חופי חצי האי האיברי מציעים סיכויים טובים בהרבה: קאבו הומה או אסטקה דה בארס בגליסיה באוגוסט ובספטמבר, וטריפה במצר גיברלטר, שם רוחות מזרחיות דוחפות מאות קרוב לחוף. הפלגת ערב עם פיתיון מול גליסיה מאפשרת את התצפיות הקרובות ביותר, כולל הפס בכנף התחתונה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); האוכלוסייה האירופית מונה מאות אלפי זוגות, רובה הגדול באיים הבריטיים ובאיסלנד. האיומים העיקריים הם חולדות וחתולים שהובאו לאיי הקינון, זיהום אור המבלבל גוזלים בעת עזיבת הקן וטריפה מזדמנת בידי שחפים גדולים. סילוק חולדות מאיים בצפון ובמערב האיים הבריטיים הביא להתאוששות מקומית ברורה; האוכלוסייה הים-תיכונית קטנה ופגיעה הרבה יותר.

שם מדעי

Hydrobates pelagicus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Procellaria pelagica; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Hydrobates הוגדר ב־1822 על ידי Boie. Hydrobates ביוונית, מ-hudro- 'מים' ו-batēs 'הולך': 'הולך על המים'. pelagicus נגזר מן היוונית pelagos 'ים פתוח', ופירושו 'של הים הפתוח'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־חוף שוודיה.