זנבן אפריקניזַנְבָן אַפְרִיקָנִי | Argya fulva

קול

קבוצה מקיימת שיחה רצופה של שריקות צלולות, משפטי פטפוט קצרים ורטינות רכות. קריאת הקשר היא שריקה מלאה ועולה שהפרטים משמיעים בתורם כל עוד הם בתנועה, והיא נישאת מאות מטרים לאורך ואדי שקט. בכל הפרעה נשמעת אזעקה צרודה ומתגלגלת, ואחריה הקבוצה כולה נעלמת לתוך השיחייה הצפופה ביותר וממשיכה לקרוא מתוכה. הקול פחות מגוון ופחות צייצני משל הזנבן הערבי, עם משקל רב יותר לצלילים שרוקים ועגולים. אין שיר של ממש להפריד משאר הקולות: הקריאות נמשכות כל השנה וחזקות ביותר מוקדם בבוקר.

זיהוי

גדול ודק, עם כנפיים קצרות ומעוגלות וזנב מדורג ארוך הנפתח לרגע בנחיתה. הציפור כולה חומה-חולית חמה, כהה ביותר מלמעלה ועוברת לצהוב-חול בבטן; הגרון בהיר יותר ובולט מעט על רקע החזה החם יותר. הראש אחיד: ללא פסים, ללא מסכה, ללא טבעת עין בולטת. העין חומה כהה ולכן כמעט נבלעת בפנים. המקור עבה, שחרחר ומעט מעוקל, והרגליים חזקות ובצבע קרן חיוור. הזוויגים דומים, והצעירים כמעט אינם ניתנים להבחנה מהוריהם. הצללית היא הדבר השימושי ביותר: ציפור בגודל קיכלי עם זנב הנראה ארוך מדי ביחס אליה, המוחזק מורם למחצה בזמן שהיא רצה בין השיחים.

מינים דומים

אין זנבן אחר בכל תחום תפוצתו במגרב, ואין דבר אחר בגודל זה הדומה לו ולו במעט. ההשוואה החשובה היא עם הזנבן הערבי בצד השני של המדבר: אותו מבנה, אותו זנב ארוך, אותן קבוצות, אותה דרך של חיפוש מזון על הקרקע. יש הבדלים. הזנבן האפריקני חם יותר ובגוון חולי-אדמדם יותר, אחיד ראש ללא פסים בכיפה או בלחי, חום-כהה עין וקצר זנב מעט; הזנבן הערבי אפור וקר יותר, מפוספס בכיפה, ובעל עין צהובה חיוורת. בשטח אין צורך לערוך השוואה זו, משום שהתחומים אינם חופפים: הזנבן האפריקני משתרע מהחוף האטלנטי של צפון-מערב אפריקה מזרחה עד המדבר שממערב לנילוס, והזנבן הערבי נמצא ממזרח לנילוס. מה שכן גורם לקושי הוא קבוצה ממרחק: שורה של ציפורים חומות הגולשות על פני ואדי מזכירה זרזירים, או עקעקי מגרב צעירים, עד שרואים את הזנב המדורג הארוך ואת התעופה המרפרפת.

בית גידול

מדבר וחצי-מדבר עם שיחייה: אשל ושיזף באפיקי ואדיות, שיטים בואדיות הדרומיים, שיחייה קוצנית במישורי חול ולמרגלות דיונות, וערבות חלפה ולענה עם סבכים מפוזרים. הוא מעדיף גם את שולי השימוש האנושי בקרקע – מטעי דקלים וגני תמרים, גדרות ענפים קוצניים סביב שדות קטנים, שולי זיתים וארגן ליד כפרים – כל עוד יש כיסוי נמוך וצפוף להיעלם בו. ניזון בהליכה ובקפיצה על הקרקע, תוך הפיכת עלים וגללים יבשים, ואחר כך מטפס בחזרה לאשל לנוח.

תפוצה ונדידה

צפון אפריקה מהחוף האטלנטי ועד הנילוס: המגרב, מערב הסהרה והמדבר שממערב לנילוס, עם שלוחה דרומה עד השוליים הדרומיים של הסהרה. בתוך מפת מדריך זה הכוונה למגרב: המדרון הדרומי של האטלס הגבוה והאנטי-אטלס, הואדיות של הדרעה והזיז, השוליים הצפוניים של הסהרה ודרום המגרב המזרחי. הוא לא נרשם מעולם באירופה, ובהתחשב בכך שהוא יושבני מאוד ותעופתו חלשה, אין לצפות לכך.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

הואדיות שמדרום לאטלס הם המקום: האשלים לאורך הדרעה, הסביבה של מרזוגה וריסאני, דרך טגדילט ליד בומאלן, ומזרחה יותר הפארקים הלאומיים ג'ביל ובו הדמה. הגיעו מוקדם, כי בשעה עשר הם כבר עמוק בשיחייה הצפופה ביותר ושקטים. אל תחפשו ציפור אחת אלא תנועה בשורה: אחת חוצה ראשונה, ואחריה השאר, בהפרש של שניות ספורות. והניחו לאוזניים לעשות את העבודה – השריקה העולה נשמעת לפני שמגיעים לואדי, ומשם צריך ללכת בשקט לאורך השוליים עד שהקבוצה נראית.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). התחום מכסה כמעט את כל חגורת המדבר של צפון אפריקה והמין רחב תפוצה בה, אם כי אינו רב בשום מקום וכמעט אינו נספר בשום מקום. הלחץ נובע מאובדן השיחייה בואדיות: כריתה לעצי הסקה ולגידור, רעייה כבדה של עיזים וגמלים, והסבת גדות מוקפות אשלים לשדות מושקים ולחלקות מלונים. מנגד, הוא משתמש גם במשוכות הקוצניות ובשולי הגינות של הכפרים, כך שבשטח מיושב הוא שורד לעתים קרובות במקומות שבהם השיחייה הטבעית כבר נעלמה.

שם מדעי

Argya fulva | (Desfontaines, 1789) (GBIF: Turdoides fulva)

Desfontaines תיאר את המין ב־1789 בשם Turdus fulvus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Argya הוגדר ב־1831 על ידי Lesson. Argya נוצר על ידי רנה לסון מהלטינית argutus 'רעשני'. fulva בלטינית 'חום-צהבהב', על שם הנוצות בגוון החול. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־גפסה, תוניסיה.