ליאותריקס אדום-מקור (Leiothrix lutea) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

השיר הוא משפט שרוק חזק ומהיר בן חמש עד עשר הברות עם מתאר עולה ויורד ברור: chew-wee-chew-weeto, לעתים קרובות מסתיים בצליל עולה, וחוזר מתוך הכיסוי בהפסקות קצרות במשך זמן רב. ממרחק הוא מזכיר סבכי שחור-כיפה, אך מלא יותר, חזק יותר ואחיד הרבה יותר במבנהו. קריאת הקשר היא chrreep או chek קשה ואנפפי, המושמע בסדרות על ידי קבוצה; באזעקה, קרקוש יבש. ביערות בצפון חצי האי האפניני המין מרובה עד כדי כך שמדידות של נוף הקול ייחסו לו הרבה יותר משליש מכל קולות הציפורים. נשמע מפברואר ועד יולי, ובאופן ספורדי בשאר השנה.

עדיין אין למין זה הקלטה ברישיון Creative Commons מתאים.

זיהוי

קטן וקומפקטי, עם ראש גדול, צוואר קצר וזנב מפוצל מעט עם פינות כהות. החלק העליון ירוק-זית עמום, הראש אפרפר עם אזור צהוב-בהיר רחב סביב העין. שני דברים מכריעים: המקור האדום-אלמוגי עם בסיס כהה, ושדה הכנף. בכנף המקופלת לאברות שוליים צהובים-לימוניים בבסיסן, העוברים החוצה דרך כתום לכתם אדום עז ותחום בחדות, ומאחוריו שחור. הגרון צהוב בהיר ועובר לחזה כתום; הצדדים אפורים-ירקרקים, והחלק שמתחת לזנב בהיר. הנקבות עמומות יותר בכל מקום, עם כתם כנף קטן יותר, כתום ולא אדום; לצעירים מקור כהה, כמעט שחור. התעופה קצרה ומרפרפת, משיח לשיח, והאדום והצהוב נראים לרגע.

מינים דומים

אף ציפור אירופית מקומית אינה דומה לו: מקור אדום, גרון צהוב ושדה כנף אדום-צהוב פשוט אינם מופיעים כאן בצירוף אחד. הבלבול מגיע משני כיוונים אחרים. ראשית, מציפורים מקומיות הנראות לרגע בכיסוי: ירקון הצולל לתוך שיח הוא גם ירוק וצהוב עם צהוב בכנף, אך יש לו מקור חרוטי ורוד ועבה וזנב מפוצל עמוק. שנית, מציפורי כלוב אחרות שברחו. הליאותריקס כסוף-האוזן, מין קרוב המוחזק גם הוא בהרחבה, גדול יותר בבירור, עם מקור כתום-צהוב, כתם אוזן אפור-כסוף ושת כתום-אדום. בדרום אירופה, למשל בקטלוניה, ציפור ירוקה קטנה עם מקור אדום בסבך אינה מצריכה היסוס רב.

בית גידול

יער רחב-עלים ומעורב עם שכבת שיחים צפופה ובלתי חדירה, כמעט תמיד ליד מים: יערות ערמון אכיל, אלון ואשור עם צינית, דפנה, פטל ואלסר, יער לאורך נחלים, נטיעות במבוק שהתפראו והשוליים המגודלים של דרכי יער. בקטלוניה זהו אלון ירוק-עד ואורן עם תת-יער סבוך. שטח פתוח נמנע, דבר חריג לציפור שהוכנסה, כי רוב המינים הזרים המבוססים מעדיפים שטח פתוח ומופרע. הקן הוא קערה עמוקה נמוך בשיח או בגוש במבוק. חרקים ועכבישים בקיץ; פירות יער ופירות רכים בסתיו ובחורף.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

תחום התפוצה הטבעי משתרע ממערב ההימלאיה לאורך המדרון הדרומי של ההימלאיה ודרך צפון תת-היבשת ההודית ועד צפון דרום-מזרח אסיה ודרום ומזרח מזרח אסיה, בעיקר מעל אלף מטרים. באירופה יש סדרה של מוקדים, שכולם מקורם בציפורי כלוב שברחו. הגדולים נמצאים בצפון ובמרכז חצי האי האפניני – ליגוריה, טוסקנה, לאציו, גבעות אאוגניאי – ובאקוויטניה, שם הציפור מצויה ביותר לאורך נהר הגאב דה פו בפירנאים האטלנטיים. מוקדים קטנים יותר קיימים באיל-דה-פראנס (יער מונמורנסי), בעורף ניס, באריאז' ובמערב חצי האי האיברי. בחצי האי האיברי המוקד העיקרי קטלאני, סביב קולסרולה ועמק סנט פליו דה יוברגט מאז תחילת שנות ה-90, ולאחר מכן התפשט לסרה דה מרינה ולוואייס. יש גם מוקדים מתהווים ותצפיות בג'ירונה, בחבל הבסקים ובנווארה – שאליהן הציפורים נראות מגיעות מהאוכלוסייה האקוויטנית הגדולה –, באראגון (נרשם לראשונה בסאיינט דה גאייגו ב-2014, לאחר מכן גם בפירנאים ובאורדסה), במדריד ובקהילה הוולנסיאנית, וקינון מאושר באיים הקנריים, בטנריפה ובגראן קנריה. סקירה מ-2017 מנתה שלושים ושבעה מוקדים נפרדים ברחבי אירופה. מאז 2019 קיים ריכוז בווילטשייר ובסומרסט באיים הבריטיים, שם יש חשד לקינון אך הוא לא הוכח. סביב הים הצפוני הדרומי מופיעות רק ציפורים בודדות שברחו משבי.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

להגיע באפריל או במאי ליער ערמון או אלון עם תת-יער צפוף בגבעות ליגוריה או טוסקנה, או למדרונות המיוערים של קולסרולה מעל ברצלונה. להתקרב אל השיר עד שנמצאים כמעט מעליו, ואז לעמוד ללא תנועה ליד סבך פטל או דפנה: הציפורים נעות בקבוצות קטנות נמוך דרך הכיסוי, ולעתים קרובות יוצאות לרגע לשטח הפתוח בתגובה לצליל ציוץ דק. אין לצפות לתצפית מלמעלה – יש להביט בגובה הברך בתוך השיח.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ומצוי בכל תחום תפוצתו הטבעי. באירופה הוא מין מוכנס שהתאזרח, שמקורו בציפורי כלוב שברחו או שוחררו, והוא גדל בהתמדה הן במספרים והן בתחום התפוצה מאז שנות ה-90. נזק לא הוכח בשום מקום באירופה. מה שקיים הוא אוסף של סימנים. בצפון חצי האי האפניני המין תופס חלק גדול מנוף הקול, ועבודה ניסויית הראתה שהסבכי שחור-הכיפה ואדום-החזה משנים את התנהגות השירה שלהם בנוכחותו. יש חפיפה תזונתית – פירות וחסרי חוליות – עם ציפורי סבך מקומיות, והוא דומיננטי ליד מזון בשטח. הוא גם נושא מלריית עופות בלי לסבול ממנה הרבה; בהוואי הדבר גרם לתמותה כבדה בקרב ציפורים מקומיות, ואילו באירופה לא אותר אף מקרה שמקורו בו. שום ירידה באוכלוסייה של מין מקומי טרם יוחסה לו.

שם מדעי

Leiothrix lutea | (Scopoli, 1786)

Scopoli תיאר את המין ב־1786 בשם Sylvia (lutea); מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Leiothrix הוגדר ב־1832 על ידי Swainson. Leiothrix ביוונית עתיקה, מ-leios 'חלק' ו-thrix 'שער'. lutea בלטינית 'צהוב', על שם הגרון והחזה הצהובים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הרי אנחווי, סין.