כל המינים › חופמאים, שחפים ושחפיות › שחפים ושחפיות › שחף שנהב
שחף שנהבשַׁחַף שֶׁנְהָב | Pagophila eburnea
Ivoormeeuw | Ivory Gull | Gaviota marfileña | Elfenbeinmöwe | Mouette blanche
שחף לבן כשלג על רגליים שחורות קצרות, החי על קרח ים וקרח צף. זהו השחף האירופי היחיד שאין לו גב אפור בשום גיל, והיחיד המבלה את כל חייו בהישג יד מקרח הים.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
צווחני ודמוי שחפית, שונה לגמרי מנביחת השחפים הגדולים: kreee קשה ונישא וצווחה מקרקשת וחורקת בריבים על נבלות. נודדים תועים החורפים באירופה שקטים. במושבה הרעש כמעט רציף, עם קריאות אזעקה קצרות הנשמעות מעל הסלע.
הקלטה: Stein Ø. Nilsen — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
הבוגרים לבנים כולם, ללא אפור בגב או בכנף, עם רגליים שחורות קצרות, מקור אפור-כחלחל שקצהו צהוב עד כתום, ועין כהה קטנה בתוך טבעת עין אדומה. המבנה קומפקטי: גוף מלא, צוואר קצר, ראש קטן וכנפיים ארוכות ומחודדות. לציפורים בשנתן הראשונה פנים כהות ומרוחות, כתמים שחורים על מכסות הכנף ושורת כתמים שחורים לאורך קצה הזנב.
מינים דומים
ממרחק מעל הים המחשבה הראשונה היא לעתים קרובות יונה לבנה או שחף דהוי, ושתיהן קלות לשלילה. מול יונת סלעים לבנה, ביתית או יונת דואר, לשחף השנהב רגליים שחורות קצרות, ואילו ליונה רגליים ורדרדות-אדומות, ומקור אפור-כחלחל עם קצה צהוב לעומת המקור הקצר והבהיר של היונה עם הדונג הבשרני. התעופה אכן מטעה: שחף השנהב מכה בכנפיו בנוקשות וברדידות וגולש נמוך מעל הקרח בתנועה דמוית יונה, אך הכנפיים ארוכות ומחודדות יותר, הציפור משנה כיוון בקלות רבה הרבה יותר, וראש השחף הקטן והזנב הקצר והטריזי מעט נראים בתצפית סבירה. על הקרקע הוא הולך בצעדים מהירים דמויי יונה, מה שמשמר את הבלבול. מול שחף דהוי או לויציסטי, הרגליים השחורות מכריעות: לשחף הכספי, לשחף לבן-הכנף ולריסה שחורת-הרגל רגליים ורודות, צהובות או שחורות בצירופים אחרים, ולעולם לא זוג קצר ושחור עמוק כזה מתחת לגוף לבן כולו. אחר כך יש לבדוק את המקור, כי לאף שחף בהיר אין מקור אפור-כחלחל כזה עם קצה צהוב תחום בחדות וללא כתם אדום בזווית הלסת התחתונה. שחף כספי דהוי שומר גם על פירים כהים באברות שחוקות ועל גוון אפור בגב, ואילו שחף שנהב נשאר לבן טהור גם כשהנוצה שחוקה; ושחף שנהב בשנתו הראשונה מזוהה לפי הכתמים השחורים על המכסות והזנב עם השוליים השחורים.
השוואת שחפים: רגליים, ראש, מקור וקצה כנף זה לצד זה
בית גידול
קרח ים וקרח צף הם בית הגידול: הוא ניזון לאורך סדקים ופתחים במים, בשולי הקרח ומאחורי דובי קוטב, משרידי כלבי ים. המושבות נמצאות על מצוקים תלולים, על נונטקים הבולטים מכיפת הקרח ועל רכסי חצץ חשופים של הארקטי הגבוה, בדרך כלל בהישג יד ממים פתוחים. מחוץ לאזור זה הציפור אינה בבית הגידול שלה, ונודדים תועים באירופה הם בדרך כלל ציפורים מוחלשות.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקנן בסבאלברד, בארץ פרנץ יוזף, בסברניה זמליה, בצפון-מזרח גרינלנד ובארקטי הצפון-אמריקני, וחורף לאורך שולי הקרח של ים ברנץ, מצר דייוויס וים ברינג. בצפון-מערב אירופה הוא נודד תועה נדיר מאוד, כמעט תמיד במחצית השנייה של החורף ואחרי סערות מצפון מתמשכות: לאיים הבריטיים רשימה ארוכה אך דלילה, ורוב הציפורים שהתקבלו נרשמו בשטלנד, באורקני ובחוף הצפון-מזרחי. דרומה יותר, בחצי האי האיברי, כמעט אין תצפיות.
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
זה אינו מין שמחפשים; נוסעים אליו. יש לעקוב אחר שירותי הדיווח מאמצע דצמבר ועד מרץ ולתכנן ליום אחד, כי שחף שנהב עייף עשוי להישאר שבוע בחוף או בנמל, אך באותה מידה להיעלם עד הבוקר שלמחרת. בהגעה יש לבחון קודם את הרגליים ואת המקור, כי שניהם מכריעים גם בצילום גרוע.
מצב שימור
קרוב לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון), עם אוכלוסייה עולמית בירידה. הצטמקות קרח הים מסלקת את המשטח שממנו הוא ניזון, והוא נושא את עומס הכספית הגבוה ביותר מכל עופות הים הארקטיים, דבר הניכר בקליפות הביצים ובהצלחת הקינון. האוכלוסייה בארקטי הצפון-אמריקני ירדה בחדות מאז שנות ה-80, והפרעה במושבות וציד בגרינלנד מוסיפים ללחץ.
שם מדעי
Pagophila eburnea | (Phipps, 1774)
Phipps תיאר את המין ב־1774 בשם Larus eburneus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Pagophila הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Pagophila ביוונית, מ-pagos 'קרח ים' ו-philos 'אוהב': השחף של קרח הים הנסחף. eburnea בלטינית 'בצבע שנהב', מ-ebur 'שנהב', על שם הנוצות הלבנות כולן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שפיצברגן.