חרטומית גמדית (Lymnocryptes minimus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

כמעט תמיד שקטה כשהיא מוברחת, והשקט הזה הוא עצמו סימן מזהה; לכל היותר נשמע gatch חלש ועמום. באזורי הקינון היא רחוקה משקט: בלילות מאי ויוני נשמע לרוחב הביצה דהרור קצבי וחלול, lok-lok, lok-lok, lok-lok, הנשמע למרחק קילומטרים. ציפור מוברחת אינה משמיעה לפעמים דבר מלבד רחש הכנפיים הרך.

האזנה: שירהXC1168497

הקלטה: Stanislas Wroza — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטנה בבירור מחרטומית ביצות ועם מקור קצר במידה ניכרת, כמעט לא ארוך מהראש. הכיפה כהה וללא פס מרכזי בהיר; במקומו נמשך מעל העין פס גבה כפול ומפוצל, שהוא מקרוב הסימן המכריע. ארבעה קווים חדים בצבע צהוב-זהוב נמשכים לאורך הגב, ונוצות הכתף מבריקות בסגול ובירוק באור טוב. צדי הגוף מקווקווים לאורך, לא מפוספסים לרוחב כמו בחרטומית ביצות, והזנב המחודד דמוי הטריז ללא לבן. ציפורים ניזונות מתנדנדות ללא הרף מעלה ומטה; תנועת ההתנדנדות הזו מסגירה אותה לעתים קרובות יותר מהנוצה.

מינים דומים

חרטומית ביצות היא מקור הבלבול הרציני היחיד: גדולה יותר, עם מקור ארוך בהרבה, פס כיפה מרכזי בהיר, צדי גוף מפוספסים לרוחב ושוליים אחוריים לבנים לכנף, והיא מתרחקת בזיגזגים רחבים ובקריאה צורמת, scaap. חרטומן יערות גדול וכבד בהרבה, עם פסים רוחביים בכיפה, וציפור של יער. חרטומית בינונית גדולה יותר, עם פינות זנב לבנות ופסים כבדים יותר בצדי הגוף, אך היא נודדת תועה בצפון-מערב אירופה ובחצי האי האיברי.

השוואת חופיות, חרטומיות ומינים קרובים: מקור, רגליים, פס כנף ושת

בית גידול

שטחי סמר וגומא רוויי מים, שולי ספגנום לחים, תעלות חלחול, פינות מוצפות של אחו, ביצות רוטטות והשוליים הבוציים של בריכות שנרמסו על ידי בקר. היא זקוקה לצמחייה בגובה של כמה עשרות סנטימטרים: חשוף מדי והיא לא תשהה שם, סבוך מדי והיא אינה מגיעה לקרקע. ניזונה בתחיבת המקור הקצר בבוץ הרך, מתולעים, זחלי חרקים וזרעים. באזורי הקינון משתמשת בביצות כבול מוגבהות פתוחות ובביצות גומא באזור הטייגה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת בצפון סקנדינביה ולרוחב הטייגה המזרחית, וחורפת במערב אירופה, באזור הים התיכון ובסאהל. בצפון-מערב אירופה היא מבקרת חורף מפוזרת בדלילות בשמורות לחות ובשטחים חקלאיים, אך כמעט כל רישום הוא של ציפור שהוברחה. סביב הים התיכון מבקרת חורף מפוזרת בדלילות בשדות אורז, בשקעים לחים בדהסה, במריסמות ובשולי מאגרים, ורוב הדיווחים מדוניאנה, מאקסטרמדורה ומדלתת האברו; היא חורפת גם עד קפריסין, אנטוליה והלבנט.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בין נובמבר לפברואר יש ללכת לאט ובזיגזג בפינת סמר רוויה או לאורך תעלת חלחול עם מבנה של תלוליות ושקעים, ולחפש כל ציפור הממריאה נמוך וללא קול. יש לסמן היכן היא נוחתת: חרטומיות גמדיות נוחתות בדרך כלל שוב בתוך עשרים עד חמישים מטרים, ואז מאפשרות לעתים קרובות לצפות בהן על הקרקע, לפעמים ממרחק של עשרה מטרים. כפור מרכז אותן בנקודות חלחול שלא קפאו ובשולי תעלות, ואלה הימים הטובים ביותר. מומלץ לנסות בבוקר, כשהעשב עדיין רטוב והציפורים יושבות קרוב לשוליים הפתוחים.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תחום קינון גדול אך מאוכלס בדלילות בטייגה הצפונית. המגמה באירופה קשה לקביעה, משום שהמין כמעט אינו ניתן לספירה: מספרי הקינון מוערכים לפי זכרים בחיזור בלילה, ומספרי החורף אינם יותר מהערכה. הבעיות הן ניקוז והסבה של ביצות כבול באזורי הקינון, אובדן שוליים לחים ופראיים באזורי החורף, וציד, הנהוג עדיין בכמה ארצות באירופה.

שם מדעי

Lymnocryptes minimus | (Brünnich, 1764)

Brünnich תיאר את המין ב־1764 בשם Scolopax minima; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Lymnocryptes הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Lymnocryptes ביוונית עתיקה, מ-limnē 'ביצה' ו-kruptos 'נסתר'. minimus בלטינית 'הקטן ביותר': זוהי הקטנה בחרטומיות אירופה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־כריסטיאנסה, דנמרק.