נקר צפון-אפריקני (Picus vaillantii) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

'צחוק' רם ורצוף – הנכתב plue-plue-plue בספרות הוותיקה – הדומה מאוד לקריאת הנקר הירוק אך מעט מהיר ויבש יותר. נשמע כל השנה, ובעוצמה הרבה ביותר מפברואר עד מאי, כשהציפורים קוראות מענף מת. בתעופה kyuk קצרה וקשה.

האזנה: קריאהXC1097931

הקלטה: Stanislas Wroza — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

גדול ובנוי בכבדות, ירוק-זית מלמעלה עם שת ירוק-צהבהב הנחשף בעת ההמראה, ותחתית לבנה-שבורה עד אפורה-ירקרקה עם פסי רוחב דקים בצדדים ובמכסות תחתית הזנב. הפנים אפורות ואחידות: אין מסכה שחורה סביב העין הבהירה, ובאזור שבין המקור לעין אין סימנים. שפם שחור יורד מבסיס המקור, עם שוליים בהירים מעליו. כיפת הזכר אדומה כולה מהמצח ועד העורף; כיפת הנקבה אפורה, והאדום מוגבל לעורף. התעופה כבדה וגלית עמוקה, בדרך כלל נמוכה מעץ לעץ.

מינים דומים

אין נקר ירוק אחר במגרב, ולכן בלבול בשטח אינו אפשרי; ההבדלים חשובים לצילומים ולדיווחים על נודדים תועים. המפתח הוא השפם: אצל הנקר הצפון-אפריקני הוא שחור כולו בשני הזוויגים, ואילו לזכר הנקר הירוק יש בו אדום בתוך מסגרת שחורה רחבה, ולזכר הנקר הירוק האיברי שפם אדום כמעט כולו. לאחר מכן הכיפה: זה היחיד מבין השלושה שבו כיפת הנקבה אפורה והאדום מוגבל לעורף. מבין השלושה, המין האיברי שמעבר למצר דומה לו ביותר, משום שגם לו פנים אפורות ללא מסכה שחורה.

בית גידול

יערות גבעות והרים של הריף והאטלס: אלון השעם, אלון גלעיני ואלון זאן, ארז האטלס, אורן ירושלים וערער, מגבעות החוף ועד קו העצים בגובה של כ-2000 מטרים. גם חורשות ארגן, מטעי זיתים ותיקים, מרעה מיוער ועמקי נהרות מיוערים. עשב נמוך, קרקע חשופה או תל נמלים חייבים להיות תמיד בהישג יד: כמו הנקר הירוק הוא לוקט את רוב מזונו מהקרקע ומחדיר לשון ארוכה ודביקה לתוך קן נמלים. חור הקן נחצב בגזע ישן ורך.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

צפון-מערב אפריקה בלבד: מהריף והאטלס התיכון ועד האטלס הגבוה ושולי האנטי-אטלס, ומזרחה לרוחב צפון המגרב מקביליה והאורס ועד קרומירי, שם אל פיג'ה הוא האתר המוכר ביותר. זהו הנקר הירוק היחיד באפריקה, והוא מעולם לא חצה את מצר גיברלטר. תושב קבע, ולכל היותר יורד בחורף מהיערות הגבוהים ביותר לעמקים נמוכים יותר.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

אוקאימדן באטלס הגבוה ויערות הארז של איפראן ואזרו באטלס התיכון הם האתרים המוכרים, ומרץ ואפריל מעניקים את הסיכוי הטוב ביותר, כשהציפורים קוראות ומתופפות. לכו לאורך שולי חורשת ארזים או מרעה ותיק של אלוני שעם, הקשיבו תחילה ואז סרקו את העשב הפתוח שבין הגזעים – לעתים קרובות יותר הוא יימצא על הקרקע מאשר על עץ. במזרח התפוצה הפארק הלאומי אל פיג'ה הוא האפשרות הטובה ביותר.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ועדיין נפוץ ברחבי המגרב, אך איכות היערות שבהם הוא חי יורדת. כריתה ודילול של עצים ותיקים, סילוק עץ מת, רעיית-יתר של תת-היער והתייבשות ארזי האטלס באטלס התיכון לאחר שנות בצורת גורמים כולם לאובדן עצי קינון ושטחים עשירים בנמלים. במקום שבו עצים ותיקים נותרים עומדים הוא מחזיק מעמד היטב, גם ביערות מרעה סמוך לכפרים.

שם מדעי

Picus vaillantii | (Malherbe, 1847)

Malherbe תיאר את המין ב־1847 בשם Chloropicus vaillantii; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Picus הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Picus היא המילה הלטינית ל'נקר' וגם שמו של פיקוס, במיתולוגיה הרומית המלך הראשון של לטיום, שהכשפנית קירקה הפכה אותו לנקר. vaillantii נקרא על שם החוקר, האספן וחוקר העופות הצרפתי פרנסואה לה ויאן (1753–1824). הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אלג'יריה.