נקר ירוק איברי (Picus sharpei) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

צחוק חזק כמו של הנקר הירוק, אך מהיר יותר, חד יותר וגבוה מעט: kyu-kyu-kyu-kyu, יורד בגובה הצליל ונחלש בסופו. נשמע כל השנה, בעוצמה הרבה ביותר מפברואר עד מאי. הוא מתופף מעט, ואז בקצרה ובשקט; בתעופה kyuk קשה.

האזנה: קריאהXC1158213

הקלטה: Esperanza Poveda — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

גדול וכבד-מבנה, ירוק-זית מלמעלה עם שת צהוב-ירקרק מנוגד וחלק תחתון לבנבן ללא סימונים. הכיפה אדומה עד העורף, אך הפנים אפורות: סביב העין הבהירה יש לכל היותר טבעת כהה, לעולם לא מסכה שחורה. פס השפם של הזכר אדום כולו עם שוליים שחורים דקים מאוד, ושל הנקבה אפור-כהה. מכסות הזנב התחתונות כמעט ללא פסים. התעופה כבדה וגלית מאוד.

מינים דומים

הנקר הירוק חופף רק בפירנאים ובקצה הצפון-מזרחי; העין הבהירה שלו ממוסגרת בשחור, פס השפם האדום של הזכר נתון בתוך מסגרת שחורה רחבה, ומכסות הזנב התחתונות מפוספסות בבירור. באזור המגע הצר מופיעים פרטי ביניים שלא תמיד ניתן לשייך. בתוך חצי האי עצמו אין נקר ירוק גדול אחר שאפשר לבלבל עמו.

בית גידול

כל נוף מיוער ופתוח-למחצה בחצי האי: דהסה עם אלוני שעם ואלונים ירוקי-עד מפוזרים, יערות אורן מדוללים, יערות אלון וערמון, יערות גדה לאורך נהרות, ופארקים וגנים גדולים עד לתוך העיר. הוא זקוק תמיד לעשב קצר, לקרקע חשופה או לתלי נמלים בהישג יד ולעצים בוגרים לחציבה. מגובה פני הים ועד גבוה בהרים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

כמעט כל חצי האי האיברי מהחוף האטלנטי ועד קטלוניה, ובנוסף רצועה צרה מצפון לפירנאים, מחבל אוד ועד הפירנאים האטלנטיים. נעדר מהאיים הבלאריים ומהאיים הקנריים. זהו הנקר המצוי ביותר בחצי האי האיברי, ומועט רק בחלקים חסרי העצים של אקסטרמדורה, עמק האברו וחוף הלבנטה. בצפון-מערב אירופה אינו מופיע. תושב קבע.

יציב
קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

כל טיול לחצי האי האיברי יניב אותו: ללכת בדהסה או ביער אורן פתוח בתחילת מרץ או אפריל ולעקוב אחר הצחוק עד העץ. בפארקים של מדריד וליסבון הוא ניזון על המדשאות. בכל פרט יש לבדוק את הלחי: אפורה ללא מסכה שחורה – זה הסימן הקובע. יש להיזהר בפירנאים, שם מופיע גם הנקר הירוק.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). מצוי ונפוץ, ללא איומים רציניים. באזורים חסרי העצים ביותר הוא בירידה עם היעלמות העצים הוותיקים והפיכת הדהסה לשטחי עיבוד, ואילו ייעור והתפשטות סבך בשטחים חקלאיים נטושים מוסיפים לו שטח במקומות אחרים. פינוי עצים ותיקים ומתים מפארקים ומדהסות גורם מקומית לאובדן חורי קינון.

שם מדעי

Picus sharpei | (Saunders, 1872)

Saunders תיאר את המין ב־1872 בשם Gecinus sharpei; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Picus הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Picus היא המילה הלטינית ל'נקר' וגם שמו של פיקוס, במיתולוגיה הרומית המלך הראשון של לטיום, שהכשפנית קירקה הפכה אותו לנקר. sharpei נקרא על שם הזואולוג האנגלי ריצ'רד באודלר שארפ (1847–1909), אוצר אוסף העופות במוזיאון הבריטי. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ספרד מדרום לגוודרמה.