זמירוןזְמִירוֹן | Acrocephalus melanopogon

קול

השיר מתחיל במקום שבו אף קנית אחרת אינה מתחילה: בסדרה של שריקות איטיות, צלולות ועולות, lu-lu-lu-lu, המזכירות את זמיר הירדן, לפני שהוא עובר לערבוביה מהירה וצורמת של גלגולים וצלילים אנפופיים הדומה מאוד לשיר קנית הפסים. הפתיחה המתוקה הזאת היא הסימן המכריע בכל אזור הים התיכון. הוא שר מוקדם — מסוף ינואר, בשיא בפברואר ובמרץ — וגם בלילה, ולעתים קרובות מתחיל שוב בסתיו. קריאה: tchek קשה ויבש, ובאזעקה tcherrr מטרטר.

זיהוי

קטן וקומפקטי מעט יותר מקנית הפסים, עם כנף קצרה ומעוגלת וזנב המורם באופן סדיר. הכיפה שחורה-פיח עד צפחה כהה וכמעט ללא פסים, והיא נקטעת בחדות מול פס גבה רחב ולבן לגמרי הנשאר רחב מאחורי מכסות האוזן ומסתיים בקצה ישר. הרסן שחור ומכסות האוזן אפרפרות; יחד הם יוצרים את הפנים דמויי המסכה האופייניים למין. הגב העליון ערמוני-חמים עם פסים שחורים כבדים, השת חלוד אחיד וללא פסים. הגרון לבן מול צד תחתון שמנתי עם צדדים בגוון חולי-חמים. המקור דק ומחודד, הרגליים בצבע בשר כהה עד אפור-חום. בליטת האברות קצרה, קצרה מזו של קנית הפסים, ולכן הציפור נראית עגולה וקצרת כנף.

מינים דומים

קנית הפסים היא המין החשוב — פרטים נוספים גם בדף המין שלה. אצלה הכיפה חומה כהה ומפוספסת בבירור עם שוליים מטושטשים, פס הגבה שמנתי או לבנבן ולא לבן לגמרי ונעשה צר יותר לאחור, והרסן ומכסות האוזן חומים ולא שחורים ואפורים. הזמירון נראה גם קצר כנף ועגול זנב יותר, ערמוני-חמים יותר בגב, ומרים את זנבו, דבר שקנית הפסים אינה עושה. לקנית הגדות פס כיפה בהיר ורחב בין שני פסים שחורים, שת מפוספס דק ושני פסים בהירים בגב. הקנית הקטנה וקנית הביצות חסרות פסים לגמרי בצד העליון ומראות רק פס גבה קצר וחלש; לקנית הקטנה בנוסף שת חלוד-חמים ורגליים אפורות-חומות, ולקנית הביצות שת זיתי עמום ורגליים בצבע בשר בהיר. לחרגולן הזמירי כיפה חומה אחידה, פס גבה מעורפל וזנב מדורג בחוזקה, והוא מסלסל בזמזום ולא שורק. קיצור דרך אחד חוסך עבודה רבה בדרום: זוהי הקנית המפוספסת היחידה היושבת בסוף ים-תיכוני באמצע החורף.

בית גידול

שדות סוף ותיקים ולחים בקביעות, עם גבעולים מתים עומדים רבים ושכבת שלכת צפופה, ובעיקר ביצות של מרסיק וגומא המחזיקות מים כל השנה. בניגוד לקנית הפסים הוא נמנע משוליים מתייבשים ומקנה צעיר ודליל: הוא זקוק למפלס מים יציב ולצמחייה סבוכה ורב-שנתית שבה הוא יכול לחפש מזון בטווח של סנטימטרים מעטים מהמים, הרבה ממנו על בסיסי הגבעולים ועל עלים צפים. גם בלגונות מליחות וברצועות הסוף הרחבות של שדות אורז ותעלות, ובלבד שהסוף ותיק וצפוף. הקן תלוי נמוך מעל המים בין גבעולי גומא או קנה.

תפוצה ונדידה

טלאים של ביצות סביב הים התיכון והים השחור: חצי האי האיברי, פרובאנס ולנגדוק, חצי האי האיטלקי, האגן הפנוני עם מעוזו באגם נוידזידל, הבלקן ואנטוליה, עם אתרים מפוזרים בצפון-מערב אפריקה ובמזרח התיכון, ומזרחה דרך אזור הים הכספי הרחק לתוך מרכז אסיה. הציפורים המערביות נשארות במקומן כל השנה ועוברות לכל היותר מביצה אחת לשכנתה; האוכלוסיות המזרחיות נודדות דרומה. מצפון לאלפים המין מעולם לא התבסס. בצפון-מערב אירופה הוא נודד תועה נדיר מאוד; אתרי הקינון הקרובים ביותר נמצאים סביב מפרץ ליון ובמישור הפו. בחצי האי האיברי ובאיים הבלאריים הוא מקנן באלבופרה של ולנסיה ובביצות ולנסיה וקסטיון, בדלתת האברו, בכמה אזורים לחים בפנים הארץ ובאלבופרה של מיורקה, והוא נעדר משטחים נרחבים שהחזיקו בעבר שדות סוף בוגרים.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

פברואר או מרץ בקמארג, בדלתת האברו או באלבופרה של ולנסיה, זמן קצר אחרי הזריחה. הוא כבר שר כשאף סבכית נודדת עוד לא שבה, וזה מקצר את העבודה בחצי: סבכית השרה בסוף בחודשים אלה עם פתיחה דמוית שיר זמיר היא ציפור זו. אחר כך יש למצוא אותו נמוך בין גושי הסוף — לעתים קרובות הוא ניזון סנטימטרים ספורים מעל המים — ולבדוק את הכיפה השחורה, את הגרון הלבן ואת הזנב המורם. אם הסוף מסתיים בשוליים יבשים, יש להמשיך הלאה: ציפור זו חיה במקום שבו המים עומדים כל השנה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך קטגוריה זו מסתירה את מצבו הירוד בשוליים המערביים של תפוצתו. המין תלוי לגמרי בביצות קנה וגומא בוגרות ולחות בקביעות, ודווקא אלה נעשו נדירות סביב הים התיכון עקב ניקוז, שאיבת מים, המלחה וקציר ושריפה שנתיים של סוף. בחצי האי האיברי ובאיים הבלאריים הוא כיום מציפורי הביצות המאוימות ביותר, כשהאלבופרה של ולנסיה, ביצות החוף של ולנסיה, דלתת האברו והאלבופרה של מיורקה הם מעוזיו האחרונים, והמספרים שם ירדו בחדות בעשורים האחרונים. הוא מגיב מהר לממשק: במקום שבו מפלס המים נשמר גבוה כל השנה וסוף ותיק נשאר עומד, הוא מתאושש בתוך עונות ספורות.

שם מדעי

Acrocephalus melanopogon | (Temminck, 1823)

Temminck תיאר את המין ב־1823 בשם Sylvia melanopogon; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Acrocephalus הוגדר ב־1811 על ידי Naumann & Naumann. Acrocephalus ביוונית, מ-akros 'עליון, מחודד' ו-kephalē 'ראש'; בני משפחת נאומן, שהציגו את הסוג, כינו ציפורים אלה Spitzkopf 'ראש מחודד', ולכן פירשו את akros כ'מחודד'. melanopogon היא ביוונית 'שחור זקן', מן melas, יחסה melanos, 'שחור', וpōgōn, 'זקן', על שם הסימנים הכהים בראש. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־האזור הכפרי ליד רומא.