תחמס נוביתַּחְמָס נוּבִּי | Caprimulgus nubicus

קול

לא טרטור אלא קריאה דו-הברתית חוזרת, kow-wow … kow-wow רך ומלא בהפרש של חצי שנייה, הנמשכת דקות מן הקרקע או מאשל. הזכר נשמע צלול וגבוה יותר, הנקבה נמוכה וצרודה יותר; מי ששומע את שניהם עומד ליד זוג. הצליל נשמע רק למרחק מאה או מאתיים מטר ונבלע מיד ברוח. הרגע הטוב ביותר הוא ערב שקט סביב הירח המלא במרץ, כשמתחילות תעופות החיזור.

זיהוי

קטן וקומפקטי לתחמס: קצר-זנב ובוטה-כנף יותר מקרוביו, עם ראש עגול יותר. הנוצה אפורה עם הרבה חלודי, פס חלודי חם לרוחב העורף, וכתמי טיפה גדולים צהובים עד קרמיים על נוצות הכתף ועל מכסות הכנף, הנראים כמעט קשקשיים מקרוב. בתעופה כתמי האברה הלבנים הגדולים ופינות הזנב הלבנות בולטים מיד, ובשני הזוויגים – בניגוד לתחמס האירופי, שאצלו רק הזכר נושא אותם. התעופה קצרה, נמוכה ומרפרפת, דומה יותר לעש גדול מאשר לתעופת השיוט של התחמס האירופי.

מינים דומים

התחמס המצרי מאכלס את אותו שטח והוא מקור הבלבול העיקרי: הוא גדול יותר בבירור, ארוך יותר בכנף ובזנב, ובצבע חולי בהיר ואחיד ללא פס העורף החלודי וללא כתמי הכנף הלבנים הגדולים. התחמס האירופי עובר באזור בנדידה; הוא גדול וכהה בהרבה, ומראה לבן רק אצל הזכר, קטן יותר וקרוב יותר לקצה הכנף. אם הציפור רחוקה מכדי לראות צבע, הגודל ואופן התעופה עדיין מסייעים: אצל התחמס הנובי הכול קצר ומרפרף יותר. ויש לשים לב למקום התצפית – הרחק מביצות המלח של ים המלח והערבה הסיכויים למין זה קלושים.

בית גידול

ביצת מלח עם אשלים פזורים היא הליבה: שם הוא לן ביום ושם הוא מקנן, על קרקע חשופה בין קרום המלח. לצד זאת הוא משתמש במישורים סלעיים ובדיונות דלילות צמחייה, והוא ניזון כמעט תמיד בשטח פתוח – לאורך שולי הביצה, מעל מעיינות ותעלות השקיה ומעל שדות הירקות והחממות של כיכר סדום. ביצת המלח ושטח הציד הפתוח צריכים להיות סמוכים זה לזה; אם אחד מהם נעלם, הציפור נעלמת.

תפוצה ונדידה

ציפור של השטחים היבשים סביב ים סוף וקרן אפריקה, המגיעה בתוך חלון המפה רק לגבולה הצפוני. בלבנט הוא מאכלס את אגן סדום מדרום לים המלח, את צפון הערבה ואת צפון ים המלח, עם זוגות ספורים בדרום הערבה ושריד קטן בדרום הע׳ור. עד שנות ה-80 המין היה נפוץ יותר לאורך הערבה ובקעת הירדן, והצטמצמות זו מתועדת היטב.

• קינון (קיץ)
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש להגיע לביצת המלח של כיכר סדום בערב ללא רוח במרץ או באפריל ולהיות שם חצי שעה לאחר השקיעה. יש להישאר על הכביש או על דרך קיימת ולהקשיב תחילה; ה-kow-wow מכוון למקום, ורק אז מרימים משקפת. לאחר החשכה יש לנסוע במהירות הליכה: הציפורים יושבות על האספלט וקופאות באור הפנסים, וזו כאן סיבת המוות העיקרית. אין להיכנס לביצה עצמה – הקינים נמצאים על קרקע חשופה ואינם נראים עד שעומדים על אחד מהם.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), משום שרוב התפוצה נמצאת באפריקה. בגבול הצפוני, בתוך חלון המפה, התמונה שונה לגמרי: עם אוכלוסייה בסדר גודל של מאה זוגות, כל התערבות משמעותית מאוד. הפיכת ביצות מלח לחממות ולשטחי ירקות היא הגורם הגדול ביותר, ואחריה חומרי הדברה, דריסה בכבישים ונסיעה מחוץ לדרכים. השמורות שהוכרזו באגן סדום הן הסיבה הישירה לכך שהמצב השתפר בכלל.

שם מדעי

Caprimulgus nubicus | Lichtenstein, 1823

Lichtenstein תיאר את המין ב־1823 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Caprimulgus הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Caprimulgus בלטינית, מ-capra 'עז' ו-mulgere 'לחלוב', על שם האמונה העתיקה שתחמסים יונקים מעזים בלילה. nubicus פירושו 'של נוביה', האזור שלאורך הנילוס בדרום מצרים ובצפון סודאן של ימינו. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נוביה.