שחף עיטישַׁחַף עַיְטִי | Ichthyaetus ichthyaetus

קול

עמוק ואנפפי: aaargh צרוד וחורק ו-kau-kau נובחני, נמוכים לשחף וקרובים בגוונם יותר לאנפה מאשר לשחף כספי. המושבות משמיעות רעש גס ורציף הנישא קילומטרים על פני אגמי ערבה שטוחים. נודדים תועים במערב אירופה כמעט תמיד שותקים.

זיהוי

שחף כבד וארוך גוף עם מצח גבוה ואחורי כיפה שטוחים, היוצרים ראש כמעט מלבני. לבוגרים בקיץ ברדס שחור הנקטע בסהרוני עפעף לבנים וחדים מעל העין ומתחתיה, מקור ארוך בצבע כתום-צהוב עם פס שחור וקצה אדום, ורגליים צהובות. הגב אפור-כחלחל בהיר וקצה הכנף בהיר יחסית לשחף גדול: קצות לבנים עם פס שחור צר בלבד במרחק מהקצה, ולא טריז שחור מלא. בחורף הברדס נעלם ונשארת מסכה כהה סביב העין; לצעירים צבע חום קשקשי, שת לבן ופס זנב שחור ונקי, אך כבר יש להם המקור הכבד והראש הארוך והזוויתי.

מינים דומים

השחף הימי דומה לו במסת הגוף, אך גבו שחור-צפחה, רגליו ורודות ולעולם אין לו ברדס כהה, ומקורו קצר וקהה יותר, ללא פס שחור וקצה אדום. השחף שחור-הראש מספק את החצי השני של ההשוואה: אותו ברדס שחור ואותם סהרוני עין לבנים, אך ציפור הגדולה בקושי משחף אגמים, עם מקור אדום כהה קצר וקצה כנף לבן אחיד. בשחף העיטי יש לבדוק את השילוב של הגודל, המצח הגבוה עם אחורי הכיפה השטוחים, המקור הצהוב הארוך עם פס שחור וקצה אדום, והעפעפיים הלבנים הצרים הבולטים כשני סימנים בהירים על רקע הברדס.

השוואת שחפים: רגליים, ראש, מקור וקצה כנף זה לצד זה

בית גידול

איים בימים פנימיים, אגמי ערבה מליחים ומאגרים גדולים, וכן שרטונות ואיונים בנהרות ובדלתות גדולים. מחוץ לעונת הקינון הוא משתמש בחופים, בשטחי גאות ושפל, בלגונות, בנמלים ובבריכות דגים. המזון הוא ברובו דגים, אך גם מכרסמים, חרקים וביצים ואפרוחים של עופות מושבתיים אחרים; מעל הערבה הוא צד גם הרחק מהמים.

תפוצה ונדידה

מקנן מהים השחור ומים אזוב מזרחה דרך הים הכספי ואגמי הערבה של מרכז אסיה ועד מונגוליה, והמושבות האירופיות מרוכזות סביב הסיוואש ובדלתת הוולגה. דלתת הדנובה היא המקום המערבי ביותר שבו המין נראה בקביעות כלשהי. הוא חורף בחופי מזרח הים התיכון, הים האדום, המפרץ הפרסי ותת-היבשת ההודית, ולחופי הים הצפוני הוא מגיע רק בתצפיות ספורות, ובחצי האי האיברי הוא נדיר, כמעט רק בפרטים צעירים בחוף הים התיכון.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

דלתת הדנובה היא נקודת הפתיחה המעשית: יש לצאת בסירה מטולצ׳ה או מספנטו גאורגה במאי או ביוני ולבדוק את השרטונות בשפכי הנהר בין שחפים צהובי-רגל ושחפים כוזריים. בלהקה מעורבת יש להתמקד תחילה בגודל ובצורת הראש, כי הציפור גבוהה בראש משכנותיה ומחזיקה את המקור מעט מורכן. מעבר לדלתת הדנובה אותה גישה מתאימה לשרטונות הדלתה ולאורך הנהרות הגדולים, או בין אתרי הלינה החורפיים של שחפים בים האגאי ובחוף האנטולי, אם כי בכל מקום זו תצפית הנמדדת בשנים ולא בימים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); אוכלוסיית העולם יציבה עד עולה והמין מתפשט מערבה באזור הים השחור. הלחצים העיקריים הם מפלסי מים משתנים באגמי הערבה, המחברים את איי הקינון ליבשה וחושפים אותם לשועלים, הפרעה במושבות והתייבשות גופי מים במרכז אסיה. משום שהציפורים מקננות במספר קטן של מושבות גדולות מאוד, עונה כושלת אחת עלולה לעלות בחלק גדול מצאצאי אותה שנה.

שם מדעי

Ichthyaetus ichthyaetus | (Pallas, 1773)

Pallas תיאר את המין ב־1773 בשם Larus ichthyaetus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Ichthyaetus הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Ichthyaetus ביוונית, מ-ikhthus 'דג' ו-aetos 'עיט', ומכאן 'עיט דגים'. שם המין חוזר על שם הסוג. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הים הכספי.