שחף אדום-מקורשַׁחַף אָדוֹם-מַקּוֹר | Ichthyaetus audouinii

קול

קול יבש ואנפפי: kek-kek נובח ו-garr צורם, ללא היללה הצוחקת של השחפים הגדולים לבני-הראש. מושבות משמיעות צרימה רצופה הנישאת למרחק רב מעל המים, ואילו ציפורים בים שקטות לרוב. מי שלמד את גוון הקול מבדיל אותו משחף צהוב-רגל בנמל דייגים איברי בלי להרים משקפת.

זיהוי

הבוגרים לבנים עם גב אפור-כחלחל בהיר וקצה כנף ארוך הבולט הרחק, הנושא שחור נרחב וקצוות לבנים קטנים. המקור קצר ועבה, אדום-אלמוגי עם פס שחור וקצה בהיר, ונראה פשוט כהה מכל מרחק. הרגליים אפורות-זיתיות עד כמעט שחורות, העין כהה בתוך טבעת אדומה, והמצח משתפע באופן אחיד כך שהראש נראה חלק ומעוגל. צעירי שנה ראשונה חומים-אפורים קרים ובעלי דגם בולט, עם ראש בהיר, שת לבנה ופס זנב שחור רחב; הרגליים הכהות והכנף הארוכה והצרה נותרות הסימנים הבטוחים ביותר בגיל זה.

מינים דומים

שחף צהוב-רגל הוא הציפור שמולה יש למדוד אותו, משום ששני המינים חולקים כל נמל בים התיכון. למין זה מקור צהוב כבד עם כתם אדום בזווית הלסת התחתונה, רגליים צהובות-כרום, עין בהירה וראש זוויתי ומגושם; לשחף אדום-המקור מקור קצר וכהה עם הפס האדום שנראה שחור פשוט ממרחק, רגליים כהות, עין כהה וכיפה מעוגלת יותר. המבנה שונה באותה מידה: כנפיים ארוכות וצרות יותר, זנב קצר יותר ומעבר קל ונמוך ממש מעל הגלים, בעוד שחף צהוב-רגל נע גבוה וכבד יותר. בלהקה נחה הוא בולט בצורתו הדקה וארוכת-הרגליים וברגליו הכמעט שחורות בתוך שורה של רגליים צהובות.

השוואת שחפים: רגליים, ראש, מקור וקצה כנף זה לצד זה

בית גידול

איים סלעיים קטנים וצוקים, איים חוליים נמוכים ולשונות חול, מלחות ונמלי דיג. הוא ניזון בעיקר בים הפתוח, בסריקה נמוכה מעל המים אחר סרדינים ואנשובי, במידה רבה בדמדומים ואחרי רדת החשכה, ועוקב אחר ספינות מכמורת אחר שאריות דיג. הוא נמנע כמעט לחלוטין ממים מתוקים; המין נשאר קשור לחוף המלוח.

תפוצה ונדידה

כמעט כל האוכלוסייה העולמית מקננת בים התיכון, עם מרכז בחוף המזרחי של חצי האי האיברי: דלתת האברו, שבה פונטה דה לה באניה החזיקה במשך עשורים את המושבה הגדולה בעולם עם יותר משני שלישים מכל הציפורים, איי קולומברטס, איסלה גרוסה, המלחות של סנטה פולה וטורביחה, האיים הבלאריים (קברירה, סה דרגונרה, אילה דה ל'איירה) ואיי צ'אפרינס מול צפון-מערב אפריקה; מושבות נוספות נמצאות בקורסיקה ובסרדיניה ולאורך חוף צפון אפריקה, ומספרים קטנים במזרח הים התיכון. מחוץ לעונת הקינון ציפורים רבות עוברות לחופי האוקיינוס האטלנטי של צפון-מערב ומערב אפריקה, ומספר גדל והולך נשאר כעת באלגרבה ובמפרץ קדיס. צפונה לחצי האי האיברי הוא נודד תועה, עם תצפיות מפוזרות מהאיים הבריטיים ומחוף הים הצפוני.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בחוף המערבי של הים התיכון, עמדו על שובר גלים או חומת נמל עם אור ראשון או בשעות אחר הצהריים המאוחרות: אז הציפורים נעות הלוך ושוב נמוך לאורך קו הגלים ואפשר לשפוט את הרגליים והמקור. בנמלי הדיג של קסטיון, סנט קרלס דה לה ראפיטה וטורביחה נמצאות קבוצות נחות במרחק עשרה עד עשרים מטר כשהצי חוזר; מחוץ לעונת הקינון המלחות של האלגרבה בין טווירה לפארו בשעת גאות הן המקום האמין ביותר למפגש ראשון. הקדישו זמן לכל הגילים; צעירי השנה הראשונה, הקרים והמנוגדים, הם הנוצות לתרגול כאן.

מצב שימור

הרשימה האדומה של האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע מסווגת שוב את המין כפגיע, אחרי תקופה שבה נראה שמצבו טוב. מכאלף זוגות בשנות ה-60 עלתה האוכלוסייה מעבר לחמישה-עשר אלף זוגות לאחר שדלתת האברו אוכלסה ב-1981, והסיווג הוקל בהדרגה עד ללא חשש. מאז ששועלים הגיעו למושבת פונטה דה לה באניה ב-2017 ליבה זו נעלמה ברובה, והציפורים מפוזרות כעת על פני אתרים קטנים וחשופים יותר. צמצום שאריות הדיג מספינות מכמורת, טריפה על ידי חולדות ושחפים צהובי-רגל, והפרעה באיים נמוכים מוסיפים כולם ללחץ.

שם מדעי

Ichthyaetus audouinii | (Payraudeau, 1826)

Payraudeau תיאר את המין ב־1826 בשם Larus audouinii; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Ichthyaetus הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Ichthyaetus ביוונית, מ-ikhthus 'דג' ו-aetos 'עיט', ומכאן 'עיט דגים'. audouinii נקרא על שם חוקר הטבע הצרפתי ז'אן ויקטואר אודואן (1797–1841). הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סרדיניה וקורסיקה.