צלוב-מקור תוכייצְלוּב-מַקּוֹר תּוּכִּיִּי | Loxia pytyopsittacus

קול

אצל מין זה הקול חשוב יותר מהמראה, ועדיין אינו הוכחה. קריאת התעופה היא chop chop או kop kop עמוק, קשה ונובח מעט, נמוך ואיטי יותר בבירור מה-chip החד של צלוב-המקור המצוי ובעל גוון עצי מלא; מי ששומע את שניהם מזהה לעתים קרובות מיד, אך סוגי הקריאה הנמוכים ביותר של צלוב-המקור המצוי מתקרבים אליה. קריאת ההתרגשות מלהקות נחות היא tyuk עמוק ואנפפי יותר. השיר בנוי מאותם חומרים כמו של צלוב-המקור המצוי – קריאות, נקישות סדרתיות וסלסולים – אך נמוך, איטי ורופף יותר, עם הפסקות ארוכות יותר. לוודאות יש להקליט: בסונוגרמה הפסים של צלוב-המקור התוכיי רחבים ונמוכים יותר, וזה מפריד טוב יותר מהאוזן לבדה.

זיהוי

צלוב-מקור שבו הכול גדול יותר במידה אחת: ראש כבד יותר, צוואר עבה יותר ובעיקר מקור עמוק ותפוח, שהלסת התחתונה שלו מתעקלת בבירור כלפי מעלה וקצותיו המוצלבים בולטים בקושי. הראש נראה מרובע, עם מצח תלול הנמשך כמעט בקו ישר אל המקור. הזכרים אדומים-לבנה, הנקבות אפורות-ירקרקות עם שת צהוב, והצעירים אפורים-חומים ומפוספסים – הנוצות אינן מוסיפות דבר להבחנה מצלוב-המקור המצוי.

מינים דומים

הכול סובב סביב צלוב-המקור המצוי, וההפרדה פחות חדה ממה שאיור מרמז. זכרים גדולי-מקור של צלוב-המקור המצוי מגיעים למידות המקור של צלובי-מקור תוכיים קטנים, ולכן חלק מהציפורים אינן ניתנות לזיהוי בשטח; זוהי תכונה של הקבוצה ולא כישלון של הצופה. יש לבחון את היחס בין עומק המקור לאורכו – אצל צלוב-המקור התוכיי המקור עמוק כמעט כאורכו – ואת הקו הכמעט ישר מהמצח ועד קצה המקור. צלוב-המקור הסקוטי נמצא בדיוק בין השניים, אך מצוי רק ברמות סקוטלנד. צלוב-המקור לבן-הכנף נשלל לפי פסי הכנף הלבנים הרחבים שלו.

בית גידול

יערות בוגרים של אורן הבר, בעיקר על קרקעות חוליות דלות ולאורך שולי ביצות כבול מורמות, שבהם אורנים ותיקים בעלי ענפים נמוכים נושאים יבול אצטרובלים כבד. בשנות פלישה גם במטעי אורן ובשטחי שיחים נטועי אורן הרחק מחוץ לתחום הקינון. ניזון כמעט כולו בצמרת האורנים ויורד לקרקע רק כדי לשתות.

תפוצה ונדידה

מקנן בפנוסקנדיה ובטייגה הסמוכה של צפון-מזרח אירופה, עם מספרים קטנים באזור הבלטי וברמות סקוטלנד. לאחר כישלון יבול האורן להקות נעות דרום-מערבה ומגיעות לדרום סקנדינביה, לצפון מרכז אירופה, לחוף דרום הים הצפוני ולאיים הבריטיים, שם זוג נשאר מדי פעם לקנן לאחר גל פלישה. בשנים אחרות הוא נדיר ממש ממערב לים הבלטי, ובאזור הים התיכון אינו מצוי.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בחורף פלישה יש לסרוק אורני בר ותיקים בעלי ענפים נמוכים בשטח שיחים או באחוזה גדולה, ולהקשיב ל-chop העמוק בין צלובי-המקור הרגילים. יש להקליט את הקריאה אם אפשר, כי רק היא עומדת בבדיקה לאחר מכן. אחרת יש לבחון את פרופיל הראש: מצח ומקור היוצרים קו ישר אחד, עם זנב הנראה קצר במיוחד, מצביעים על הכיוון הנכון.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). המין תלוי לחלוטין ביערות אורן בוגרים עם יבול אצטרובלים סדיר; היכן שאורנים ותיקים נכרתים או מוחלפים באשוח הוא נעלם. ברמות סקוטלנד כמו בפנוסקנדיה, השימור מתמקד לכן בשיקום יערות אורן ותיקים.

שם מדעי

Loxia pytyopsittacus | Borkhausen, 1793

Borkhausen תיאר את המין ב־1793 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Loxia הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Loxia מהיוונית העתיקה loxos 'באלכסון', על שם קצות המקור המוצלבים. pytyopsittacus ביוונית, מ-pitus 'אורן' ו-psittakos 'תוכי', על שם המקור הכבד שבו העוף פותח אצטרובלי אורן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.