אוח מדבראוֹחַ מִדְבָּר | Bubo ascalaphus

קול

קריאה קצרה, עמוקה ויורדת מעט, booh, בת הברה אחת, החוזרת במרווחים של כשמונה שניות. היא גבוהה וקטועה יותר מהקריאה הדו-הברתית והמתמשכת של האוח העיטי וחסרה את ההטעמה שלה בהברה הראשונה. הנקבה משמיעה את אותו צליל בגובה רב יותר. בחיזור מוסיף הזוג גרסה תלת-הברתית שבה גובה הצליל משתנה בין ההברות. בשקט של לילה מדברי הקריאה נשמעת למרחק רב לאורך דופן הוואדי; עיקר הקריאה בשעות הראשונות אחרי השקיעה, מדצמבר עד מרץ.

זיהוי

אוח בינוני, 45–50 ס"מ, נמוך בראש שלם מקרובו האוח העיטי ושוקל פחות ממחצית משקלו; הנקבה כבדה בבירור מהזכר. הנוצות בגוון חול-אוכרה בהיר עד לבן-שמנת, עם פסים שחורים דמויי טיפה בחזה העליון ותחריט חלודי דק בבטן ובצדדים, כך שפרט יושב כמעט נבלע במדף הסלע. דסקית הפנים שמנתית ואחידה עם שוליים דקים של נקודות שחורות, העיניים כתומות והמקור כהה. ציציות האוזן קצרות ומחודדות ולעתים קרובות מונחות שטוחות, כך שקו המתאר נשאר עגול. הרגליים והאצבעות מנוצות כולן בגוון חול. פרטים מהרי האטלס גדולים יותר ובגוון חם יותר, ופרטים מהסהרה קטנים ובהירים יותר. בתעופה רחב ועגול, עם צד תחתון בהיר.

מינים דומים

האוח העיטי (Eurasian Eagle-Owl) הוא המין היחיד שאפשר לבלבל בו, ושני המינים נפגשים רק בלבנט; במגרב אין אוח עיטי, ולכן כל אוח שם הוא אוח המדבר. במקום שבו הם נפגשים ההבדלים גדולים: האוח העיטי ארוך בשליש וכבד עד פי שניים, חום-אוכרה כהה וחם עם כתמים שחורים כבדים, ובעל ציציות אוזן ארוכות הפונות כלפי חוץ. אוח המדבר בגוון חול בהיר, עם פנים בהירות וכמעט אחידות, ציציות קצרות שלעתים קרובות שטוחות, וקו מתאר קל ופתוח הרבה יותר. הקול מכריע מיד: קריאה קצרה ויורדת אחת במקום קריאה דו-הברתית. גם ההתנהגות מסייעת – אוח המדבר יושב לעתים קרובות בגלוי על סלע באור השמש האחרון, זמן רב לפני החשכה, דבר שהאוח העיטי עושה לעתים רחוקות.

בית גידול

מדבר סלעים ואבנים: ואדיות תלולי דפנות, jebels (הרים או גושי הרים) ושולחנות סלע, נקיקים, מפולות אבנים וסלעים בלויים, עם מישורי חצץ חשופים לצדם לציד. מקנן בלי קן על מדף או בסדק בדופן הסלע, ולעתים במבנה נטוש, ב-ksar (כפר ברברי מבוצר מלבני בוץ) או בבאר ישנה. ניזון מעל מישורי אבנים, בשולי נאות מדבר ומטעי תמרים ובסביבת כפרים, וצד חולדות, ירבועים, קיפודים, לטאות, חיפושיות גדולות ובעלי חיים עד גודל של יונים וחוגלות.

תפוצה ונדידה

מהמגרב ומערב הסהרה מזרחה דרך צפון אפריקה עד הנילוס, ומסיני דרך דרום הלבנט אל חצי האי ערב. בתחום המדריך זהו האוח של המגרב ושל מדבריות הלבנט; הוא אינו מופיע באירופה. במערב המגרב הוא נמצא בקלות הרבה ביותר לאורך השוליים הדרומיים של האטלס הגבוה ובוואדיות סביב בומלן דאדס, טודרה ומרזוגה. בדרום הלבנט הוא מאכלס את הנגב, את הערבה ואת ואדי רם. תושב קבע, ודפנות סלע נשארות מאוכלסות במשך שנים ארוכות.

• יציב
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בפברואר או במרץ יש לבחור ואדי או דופן סלע תלולה, להתמקם במרחק רב לפני השקיעה כשהדופן מוארת, ולסרוק את המדפים בטלסקופ: הצד התחתון הבהיר של פרט יושב נראה לעתים קרובות באור השמש הנמוך ככתם בהיר. לאחר מכן להישאר במקום ולהאזין במשך שעה אחרי החשכה. אין להתקרב לדופן ואין לטפס עליה; אוח מדבר מקנן נוטש מדף אם מישהו עובר מעליו או מתחתיו.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ומפוזר על פני תחום מדברי גדול, אך בכל מקום בצפיפות נמוכה ולכן קשה לספירה. הנזק נגרם בשוליים: התחשמלות על עמודי מתח בינוני לאורך כבישי מדבר חדשים, התנגשויות באותם כבישים, והרעלה מרעלי מכרסמים סביב כפרים ומטעים. לכך מתווספת רדיפה ישירה – בצפון אפריקה עדיין נסחרים ינשופים, ובמיוחד מין זה, בשווקים לצורכי כישוף מסורתי. חוות רוח והגידול החד בתיירות בנקיקים ובוואדיות מפעילים גם הם לחץ על דפנות קינון מקומיות.

שם מדעי

Bubo ascalaphus | de Savigny, 1809

De Savigny תיאר את המין ב־1809 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Bubo הוגדר ב־1805 על ידי Duméril. Bubo היא המילה הלטינית לאוח העיטי. ascalaphus רומז לאסקלפוס מהמיתולוגיה היוונית, בנו של אכרון, שגילה כי פרספונה אכלה זרעי רימון בשאול, והפך בשל כך לאוח. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מצרים העליונה.