גיבתון לבן-כיפהגִּיבְתּוֹן לְבֶן-כִּיפָּה | Emberiza leucocephalos

קול

הקול אינו עוזר: השיר והקריאות כמעט אינם נבדלים מאלה של הגיבתון הצהוב. השיר הוא אותה סדרה דקה ומתכתית של צלילים זהים עם סיום נמשך, לכל היותר קצר מעט ועם פחות הדגשה על הצליל האחרון, והקריאה היא אותו tsik חד. בחורף, כשהציפורים נמצאות כאן, הן שותקות ממילא ברובן.

זיהוי

אותו מבנה, אותו גודל ואותו זנב ארוך עם צדדים לבנים כמו של הגיבתון הצהוב, וכמוהו שת ערמוני חם. אצל הזכר כל מה שצהוב אצל הגיבתון הצהוב לבן כאן: פס כיפה לבן, לחי לבנה ובטן לבנה. מנגד יש ערמוני על המצח והגרון, סביב מכסות האוזן וברצועה לרוחב החזה, עם פסים ערמוניים על הצדדים. הנקבה חומה ומפוספסת וקשה בהרבה: יש לחפש לבן ולא צהוב כצבע הבסיס של פס הגבה והגרון, וגוון כללי חם ואדמדם-שועלי יותר.

מינים דומים

הגיבתון הצהוב עצמו אינו בעיה אצל זכר, אך בני הכלאיים בין השניים הם הבעיה, והם כל העניין כאן. לאורך החגורה שבה התחומים חופפים במערב סיביר השניים מזדווגים בחופשיות, והציפורים המעורבות נודדות מערבה עם השאר. הן מראות שילוב משתנה: צהוב המחלחל דרך הלבן של הכיפה, הלחי או הגרון, גוון צהבהב על הבטן, או מסכה ערמונית שאינה מתחברת. הן אינן נדירות ואי אפשר לקבוע את זהותן. לכן הכלל נוקשה: ציפור עם רמז כלשהו לצהוב בראש, בגרון או בחלק התחתון נשארת ללא הכרעה. רק ציפור עם לבן נקי בכיפה ובלחי, ערמוני ברסן ובגרון ובטן לבנה ללא צהוב ודאית – צהוב המוגבל לשולי נוצות היד מותר בדרך כלל. אצל נקבות וצעירים הסיכוי לוודאות קלוש.

בית גידול

בחורף, בדיוק היכן שנמצאים הגיבתונים הצהובים: שדות שלף, שדות מזובלים ושולי שדות, גדרות חיות וסוללות גדר לצאת מהן, ופינות פראיות עשירות בזרעים. באתרי הקינון זוהי ציפור של יער מחטני וליבנה פתוח, שולי יער ושטחי כריתה בסיביר, כולם מחוץ למפת המדריך.

תפוצה ונדידה

מקנן בסיביר, מהאורל ועד הרמה המונגולית וצפון-מזרח אסיה, וחורף במרכז אסיה, בצפון תת-היבשת ההודית ובחלקה הדרומי של מזרח אסיה. בתחום מדריך זה הוא נודד תועה בדפוס ברור: רוב הציפורים מופיעות בין אוקטובר למרץ ומצטרפות ללהקות גיבתונים צהובים בשטחים חקלאיים. בצפון-מזרח חצי האי האיטלקי ובטוסקנה מספר קטן חורף מדי שנה באתרים מסורתיים – המקום האמין ביותר בתחום המפה. בחצי האי האיברי יש רק תצפיות בודדות, וכמעט בכל מקום נדחו יותר טענות משהתקבלו.

איך ומתי לחפש

אין לחפש אותו כמין; יש לחפש את החריג בלהקה. בדצמבר ובינואר יש לסרוק שדה שלף או שדה מזובל שבו גיבתונים צהובים ולבדוק בכל ציפור לבן במקום שבו אמור להיות צהוב. אם מופיעה כזו, צלמו את הראש מלפנים ומהצד, את הכנף הפרושה ואת תחתית הזנב: שולי נוצות היד והחלק התחתון הם המכריעים. יש להחמיר – רוב הציפורים לבנבנות-הראש המדווחות כאן מתבררות כבני כלאיים או כגיבתונים צהובים בהירים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תחום קינון סיבירי גדול ומספרים גבוהים. הדאגה אינה המין אלא פענוחו: בחגורת החפיפה במערב סיביר שיעור הציפורים המעורבות ניכר, ולכן הערכת תצפיות מערביות היא מהמשימות הקשות ביותר בעבודה על נדירים באירופה. הוועדות החמירו את הקריטריונים שלהן עם הזמן ובחנו מחדש תצפיות ישנות, וחלקן לא עמדו בבדיקה.

שם מדעי

Emberiza leucocephalos | Gmelin, 1771

Gmelin תיאר את המין ב־1771 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Emberiza הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Emberiza מהגרמנית העתיקה Embritz, שם לגבתון. leucocephalos ביוונית עתיקה, מ-leukos, 'לבן', ו-kephalos, 'ראש', על שם הכיפה הלבנה של הזכר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אסטרחן, רוסיה.