כל המינים › ציפורי שיר › גיבתוניות אמריקניות › יונקו כהה-עין
יונקו כהה-עיןיוּנְקוֹ כְּהֵה-עַיִן | Junco hyemalis
Grijze junco | Dark-Eyed Junco | Junco ojioscuro | Winterammer | Junco ardoisé
מבין ארבעת הדרורים האמריקניים במדריך זה, היונקו הוא הקל לזיהוי: אפור-צפחה מהראש עד החזה, לבן כשלג מהחזה ומטה, עם מקור ורוד ושני צדי זנב לבנים הנפתחים בתנועה. בצפון אמריקה הוא נמצא ליד כל מתקן האכלה; כאן הוא שני במספר אחרי הגיבתונית לבנת-הגרון, וכמעט תמיד נמצא בגינה.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
השיר הוא סלסול יבש, אחיד ומצלצל של שתיים עד ארבע שניות בגובה צליל אחד, פתאומי וללא פתיחה — ביערות האביב האמריקניים אחד הקולות הראשונים של היום. נודדים תועים באיים הבריטיים שרו באפריל ובמאי, ולא פעם כך נמצאו. הקריאות הן tchik חד ומקיש, לעתים קרובות בסדרות, וטרטור מצפצף מהיר בהמראה.
הקלטה: steve — CC BY-SA 4.0 · xeno-canto
זיהוי
קטן ודחוס, עם ראש מעוגל וזנב ארוך למדי. הצורה המגיעה לאירופה היא הצורה בצבע צפחה: הראש, הגרון, החזה, הגב העליון והצדדים אפורים-צפחה כהים ואחידים, ונחתכים בחדות מול בטן לבנה ונקייה, בקו אופקי לרוחב החזה. המקור ורוד עד שנהב ובולט על רקע האפור; העין כהה. בהמראה הזנב נפרש, ושתי הנוצות החיצוניות הלבנות כולן בולטות על רקע זנב שחרחר. נקבות וציפורים בחורף הראשון אפורות-חומות יותר, לעתים עם גוון חום חלש על הגב העליון והצדדים, אך מראות את אותה חלוקה חדה, אותו מקור ואותו זנב. על הקרקע הוא מנתר ופותח את הזנב שוב ושוב.
מינים דומים
אין ציפור אירופית המשלבת ראש וחזה אפורים, בטן לבנה התחומה בחדות, מקור ורוד ונוצות זנב חיצוניות לבנות על זנב כהה; ארבעת הסימנים האלה מספיקים לזיהוי. בפועל טעויות קורות במבט חטוף בגינה. סתרי מצוי מדדה באותו מקום מתחת למתקן האכלה והוא גם אפור וחום, אך יש לו מקור חרקים דק ומחודד, צדדים מפוספסים, גב חום מפוספס וללא לבן בזנב. נקבת דרור הבית חומה ומפוספסת מלמעלה, עם פס גבה בהיר ומקור כבד בצבע קרן. אצל יונקו חום-גוון השאלה איננה אפוא איזה גוון אפור נראה, אלא האם הבטן תחומה בחדות והאם יש לבן בזנב.
בית גידול
כאן הוא ציפור גינה: הוא ניזון על הקרקע מתחת למתקן האכלה או לאורך משוכה, במטע, בחצר כנסייה או בשולי יער עם עשב נמוך לצדו. כשהוא מופרע הוא אינו מתרחק, אלא חומק כמה מטרים אל המשוכה או אל הענפים הנמוכים. בתחום הטבעי הוא ציפור של יער מחטני ומעורב ושל שוליו, ויורד בחורף לשטחים חקלאיים ולגינות נמוכים יותר. כמה ציפורים באירופה תועדו כלל לא ביבשה אלא על אסדות נפט בים הצפוני.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקנן ביערות מאלסקה וצפון צפון אמריקה דרומה לאורך רכסי ההרים של היבשת, בכמה צורות השונות זו מזו במידה רבה; הציפורים הצפוניות נעות דרומה בחורף, והן המועמדות לחציית האוקיינוס. בתחום המפה הוא נודד תועה עם דפוס אביבי ברור: אפריל ומאי הם חודשי השיא, ואין כל תצפית מאוגוסט ומספטמבר. באיים הבריטיים רוב התצפיות, כמה עשרות מאז 1960; במקומות אחרים באזור יש הופעות מפוזרות, בהן באיים האזוריים.
איך ומתי לחפש
באפריל ובמאי בדקו את הקרקע מתחת למתקן האכלה, בצפון-מערב אירופה ובתחנות האיים של האיים הבריטיים. אין זו הגזמה: רוב היונקו מדווחים על ידי בעלי בתים, והשאר על ידי צפרים בתחנות באיים. ציפור אפורה קטנה המנתרת מתחת למשוכה — הבריחו אותה ושימו לב לצדי הזנב הלבנים. צלמו את המקור — ורוד — ואת החלוקה החדה בין אפור ללבן, ובדקו אם יש טבעת על הרגל. יונקו נשאר לעתים קרובות ימים או שבועות באותו מקום, ואז רבים יכולים לראותו.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ועם אוכלוסייה של מאות מיליונים הוא מן הציפורים הנפוצות ביותר בצפון אמריקה, אף שנרשמת ירידה איטית. באירופה מדובר במספר קטן של תצפיות בשנה ובשאלה כיצד הגיעו הציפורים. הדפוס האביבי והתצפיות על אסדות נפט בים הצפוני מצביעים על שתי אפשרויות: ציפורים שחצו את האוקיינוס בסתיו הקודם וחרפו בצד זה, וציפורים שעברו חלק מהמרחק על סיפון ספינה. ציפורי כלוב שברחו אינן ממלאות תפקיד של ממש אצל מין זה.
שם מדעי
Junco hyemalis | (Linnaeus, 1758)
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Fringilla hyemalis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Junco הוגדר ב־1831 על ידי Wagler. Junco מהלטינית iuncus שפירושה 'סוף'. hyemalis בלטינית 'של החורף'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־קרוליינה הדרומית.



