כל המינים › חופמאים, שחפים ושחפיות › חופיות וחרטומיות › חופית אדומת-צוואר
חופית אדומת-צווארחוֹפִית אֲדוּמַּת-צַווָּאר | Calidris ruficollis
Roodkeelstrandloper | Red-Necked Stint | Correlimos cuellirrojo | Rotkehl-Strandläufer | Bécasseau à col roux
חופית סיבירית החורפת דווקא באוסטרליה ובכל זאת מופיעה באירופה מדי פעם, בדרך כלל פרט בוגר בנוצת קינון מלאה או דוהה ביולי. באירופה זו הופעה נדירה מאוד, שמחפשים אותה בין להקות של חופיות קטנות.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
chit או prip גס ומעט חורק, המושמע גם כ-pit-pit-pit קצר, נמוך וצרוד יותר מה-stit הקצר והיבש של החופית הקטנה. באירופה זו כמעט תמיד ציפור בודדת בלהקת חופיות קטנות, ולכן הקריאה נשמעת לכל היותר כשהלהקה מתרוממת. אם אי אפשר להכריע לגבי פרט חשוד על הקרקע, אפשר להקים את הלהקה במכוון כדי לשמוע את הקריאה.
הקלטה: David Darrell-Lambert — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
קטנה, מוארכת וקצרת-רגליים, עם מקור קצר, עבה בבסיסו ומתחדד לקצה דק, ורגליים שחורות עם אצבעות ללא קרום. המבנה מסגיר אותה ראשון: שוקיים קצרות, חלק אחורי ארוך ואברות ראשוניות הבולטות בבירור מעבר לזנב. בנוצת קינון הפנים, הגרון והחזה העליון אדומים-לבנה אחידים ללא פסים בתוך האדום עצמו, ותחומים מלמטה בשרשרת של פסים כהים על חזה לבן. הצעירות נראות אפורות ואחידות יותר מצעירות החופית הקטנה, עם נוצות כתף עליונות בעלות שוליים חלודים מול נוצות כתף תחתונות ומכסות אפורות אחידות, רצועות גב חלשות וגוון אפור בצדי החזה. פרטים בחורף אפורים אחידים מלמעלה עם כתם חזה אפור בהיר.
מינים דומים
החופית הקטנה היא כל הבעיה. בקיץ לחופית הקטנה סנטר וגרון לבנים ופסים העוברים בתוך הכתום-אדום, בעוד שלחופית האדומת-צוואר האדום בגרון נקי וללא סימנים, והפסים מרוכזים מתחתיו כשרשרת. בנוצת צעירות לחופית הקטנה רצועות גב לבנות בוהקות, פס גבה מפוצל ונוצות כתף שמרכזן שחור ושוליהן חלודים, בעוד שהחופית האדומת-צוואר נראית שטוחה ואחידה יותר, עם כיפה אפורה יותר, נוצות כתף תחתונות אפורות עמומות ורצועות חלשות בלבד. המבנה מבדיל אותה גם משאר המינים: אצל החופית הקטנה קצות הכנפיים מגיעים בערך לקצה הזנב, אצל החופית האדומת-צוואר הם עוברים אותו בבירור, ואצל חופית טמינק דווקא הזנב בולט מעבר לקצות הכנפיים. מהחופית המערבית ומהחופית האמריקנית היא נבדלת בהיעדר קרום בין האצבעות, שכדאי לבדוק אצל ציפור ההולכת בשכבת מים רדודה; לחופית המערבית נוסף מקור ארוך יותר הנוטה מטה בקצהו ונוצות כתף חלודות, ולחופית האמריקנית מקור ישר וקהה ורצועת חזה מפוספסת בצפיפות. החופית הזעירה נשללת לפי רגליים צהובות-ירקרקות, מקור דק יותר ומעוקל מעט, לבוש מפוספס חום יותר ורצועת חזה שלמה. לחופית טמינק רגליים צהובות-זיתיות, חזה אפור אחיד ונוצות זנב חיצוניות לבנות, והיא זוחלת יותר מאשר רצה.
בית גידול
באירופה על בוץ בשפכי נהרות, בלגונות חוף, בערוצי ביצות מלח, בבריכות מליחות ובבריכות מלח, ובשוליים הבוציים של בריכות שיקוע, תמיד בין חופיות קטנות או חופיות אלפיניות. מקננת בטונדרה יבשה עשירת צמחים עשבוניים לאורך החוף הארקטי של צפון-מזרח סיביר. מחוץ לאירופה זו ציפור של משטחי הגאות הנרחבים של נתיב הנדידה המזרח-אסייתי, הניזונה בריצות מהירות ומנקרות על פני בוץ רך.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקננת לאורך החוף הארקטי של צפון-מזרח סיביר וחורפת בדרום-מזרח אסיה ובאוסטרלאסיה, דרומה עד טסמניה וניו זילנד. התצפיות במערב אירופה הן של ציפורים שנסחפו או נשארו במערב, מפוזרות ממאי עד נובמבר עם ריכוז בולט ביולי, ורובן הגדול בוגרות; הצעירה היחידה שתועדה באירופה נמצאה מתה בפייר איל ב-31 באוגוסט 1994. בחצי האי האיברי אפשר לספור את התצפיות על אצבעות יד אחת, והן מפוזרות לאורך החופים האטלנטי והים-תיכוני.
איך ומתי לחפש
יולי, ובריכות חוף ובריכות מלח ולא קו הגאות הפתוח. סרקו אתרים כמו באליקוטון וטקומשין, הבריכות והלגונות של סכאואן וטקסל, ובריכות המלח של קדיס ואואלבה, דלתת האברו והלגונות החופיות של הים התיכון, ברגע שמגיעות החופיות הקטנות הבוגרות הראשונות בנדידה החוזרת. הסתכלו על החלק האחורי של כל חופית: אברות ראשוניות העוברות בבירור את הזנב אצל ציפור שנראית אחרת כחופית קטנה הן התכונה שהובילה לרוב התצפיות האלה, והגרון האדום הנקי עם שרשרת הפסים מתחתיו מאשר את הזיהוי.
מצב שימור
קרובה לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון). מחוץ לעונת הקינון המין תלוי בנתיב הנדידה המזרח-אסייתי, שבו ייבוש וביצור משטחי הגאות סביב הים הצהוב הסירו שטחים גדולים של בתי גידול לעצירת ביניים. ספירות לאורך נתיב זה מראות ירידות מהירות כמעט בכל חופמאי המשתמש בו. באוסטרליה נרשמים משקלי הגעה נמוכים יותר ומספרים מצטמצמים באתרי חורף מסורתיים.
שם מדעי
Calidris ruficollis | (Pallas, 1776)
Pallas תיאר את המין ב־1776 בשם Trynga ruficollis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Calidris הוגדר ב־1804 על ידי Merrem. Calidris נגזר מהיוונית העתיקה kalidris או skalidris, שם שבו השתמש אריסטו לעוף אפור לא מזוהה של שפת המים. ruficollis בלטינית מודרנית 'אדום-צוואר', מ-rufus 'אדום' ו-collum 'צוואר', על שם הגרון החלוד בנוצות הרבייה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־קולוסוטאי, טרנס-בייקל.



