חופית זהובת-גחון (Calidris subruficollis) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

שקטה למעשה. ציפור שהוברחה עשויה להשמיע tuk קצר ונמוך או pr-r-reet מתגלגל ועמום שכמעט אינו נשמע לרוחב שדה. באתר החיזור בטונדרה זכרים משמיעים קרקור רך ונמוך תוך הרמת כנף אחת, אך דבר מהתנהגות זו אינו נראה באירופה.

האזנה: קריאהXC1179766

הקלטה: Paul Kelly — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

חופמאי קטן ובנוי בקפידה, עם ראש מעוגל, מקור שחור קצר וישר ורגליים בצבע צהוב-אוכרה. החלק העליון קשקשי: מרכזי נוצות שחורים בתוך שוליים רחבים וחמים. הראש, הצוואר, החזה והבטן חומים-צהבהבים באחידות, עם נקודות כהות דקות בלבד לאורך צדי החזה, וללא בטן לבנה החודרת מתחת לחזה. העין הכהה הגדולה, המוקפת נוצות בהירות דקות, בולטת בפנים האחידות. בתעופה אין פס כנף והאברות הראשוניות כהות, אך הציפור חושפת כנף תחתונה לבנה ומבריקה עם סהרון כהה לאורך קצות מכסות הראשוניות.

מינים דומים

החופית זהובת-הגחון דומה מאוד ללוחם צעיר: לשניהם חלק עליון קשקשי בגוון זהוב וחלק תחתון חום-צהבהב. הלוחם גדול במידה ניכרת, ארוך יותר בצוואר וברגליים, עם ראש מלא, מצח תלול ועין קטנה הנבלעת בקווקוו הראש, ומקור ארוך יותר המתכופף מעט בקצהו. אצל החופית זהובת-הגחון העין הכהה הגדולה עם הטבעת הבהירה והחדה נמצאת בפנים חומות-צהבהבות חסרות סימנים, וזה נותן לראש מראה דמוי יונה. צבע הרגליים עוזר: צהוב-אוכרה בחופית זהובת-הגחון, בדרך כלל אפור-ירקרק עד זיתי בלוחם צעיר. בתעופה השאלה נפתרת בשנייה. ללוחם פס כנף לבן צר ושתי אליפסות לבנות משני צדי השת הכהה; לחופית זהובת-הגחון כנף עליונה אחידה ללא פס כלל, וכנף תחתונה לבנה-כסופה עם הסהרון הכהה לרוחב מכסות הראשוניות.

בית גידול

שטחי עשב שנרעו או נכסחו נמוך: מגרשי גולף, שדות תעופה, שולי דרכים כסוחים, מכייר, שטחי עשב בדיונות, שולי ביצות מלוחות יבשים ולעתים שדות קש. אינה מחפשת מים, ובשטח גאות-שפל היא מקרית. באזורי הקינון היא בוחרת רכסים יבשים מוגבהים בתוך טונדרה עשבונית לחה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת בטונדרה הארקטית של צפון אמריקה, עם אחיזה גם באי ורנגל, וחורפת בפמפס של דרום אמריקה. במסלול הארוך הזה ציפורים סוטות בכל שנה, והסחיפה האטלנטית מביאה אותן למערב אירופה בכל סתיו. באיים הבריטיים היא שנתית, ואיי סילי והאיים הצפוניים מקבלים את החלק הגדול ביותר, והמספרים עולים בחדות אחרי שאזור שפל מהיר חוצה מניופאונדלנד במחצית הראשונה של ספטמבר. לאורך הים הצפוני היא כיום סדירה, בעיקר בחוף הוואדן ובדלתה. בחצי האי האיברי ובמקרונזיה היא נדירה יותר: בעיקר בגליסיה, אחר כך באיים הקנריים, ולעתים באיים הבלאריים. כמעט הכול מתרחש בסתיו, וספטמבר הוא החודש העיקרי; ציפורי אביב באפריל ובמאי נדירות.

איך ומתי לחפש

במחצית הראשונה של ספטמבר, בתוך ימים ספורים אחרי זרימת אוויר מערבית, יש לבדוק עשב נמוך ולכסות את השוליים ולא את המרכז: שולי ביצות מלוחות ומסלולי נחיתה באיי הוואדן, סוללות עשב בדלתה, שטחי המרעה בחוף גליסיה ואסטוריאס. יש לסרוק להקות של חופזי זהוב ולוחמים לאיתור ציפור קטנה יותר ההולכת מעט בנפרד ועומדת מעט זקופה יותר, ולהסתמך על החלק התחתון החום-צהבהב האחיד ללא בטן לבנה. אם הציפור עפה, יש להתמקד בכנף התחתונה.

מצב שימור

ב-2024 העביר האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע את המין מקטגוריית קרוב לסיכון לקטגוריית פגיע. האוכלוסייה העולמית מונה כמה עשרות אלפי פרטים והיא יורדת. ציד מסחרי במאה התשע-עשרה כמעט הכחיד את המין, והלחץ כיום נובע מהסבת הפמפס בדרום אמריקה לסויה ולגידולי שדה, מאובדן אתרי עצירה של עשב נמוך לאורך המישורים הגדולים, ומפיתוח נפט וגז באזורי הקינון הארקטיים.

שם מדעי

Calidris subruficollis | (Vieillot, 1819)

Vieillot תיאר את המין ב־1819 בשם Tringa subruficollis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Calidris הוגדר ב־1804 על ידי Merrem. Calidris נגזר מהיוונית העתיקה kalidris או skalidris, שם שבו השתמש אריסטו לעוף אפור לא מזוהה של שפת המים. subruficollis מצרף את הלטינית subrufus 'אדמדם' — מ-sub 'במידה מסוימת' ו-rufus 'חלוד' — ל-collum 'צוואר'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פרגוואי.