חופית בירד (Calidris bairdii) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

בהתעופפות, סלסול נמוך, יבש ומתגלגל: prrreep או krrrit, קצר ושטוח, גס וצרוד. זהו ההפך הגמור מה-tzeet הדק והגבוה של החופית לבנת-השת, ובלהקה הממריאה מהבוץ הוא שווה יותר מכל סימן נוצות. בדרך כלל שקטה בזמן האכילה.

האזנה: קריאה בעת המראהXC613406

הקלטה: Doug Hynes — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

גדולה במעט מהחופית הקטנה אך נראית ארוכה בהרבה בגלל הכנפיים: במנוחה האברות הראשוניות מצטלבות ובולטות בבירור מעבר לקצה הזנב. התנוחה אופקית, הצוואר קצר, הגב שטוח. המקור קצר, ישר, דק ושחור כולו, הרגליים שחורות. גוון צהבהב אחיד חוצה את החזה, עם פסים כהים דקים, ומסתיים בחדות מול הצד התחתון הלבן ואינו נמשך אל צדי הגוף. לצעירים, ולכך משתייכות כמעט כל הציפורים באירופה, שוליים בהירים רחבים לנוצות הצד העליון, היוצרים גב בעל דגם קשקשים סדיר. בתעופה פס כנף לבן צר ושת כהה עם צדדים לבנים דקים בלבד.

מינים דומים

התחילו בקצות הכנפיים. לחופית בירד ולחופית לבנת-השת אברות ראשוניות הבולטות הרבה מעבר לזנב; החופית האלפינית והחופית המגלית מגיעות לכל היותר לקצה הזנב. השת מבדילה אחר כך בין השתיים: הסתכלו כשהציפור מתעופפת או מותחת כנף, משום שלחופית לבנת-השת גוש לבן מרובע לרוחב מכסות הזנב העליונות, ואילו לחופית בירד שת כהה רציפה עם שוליים לבנים צרים בלבד. ממרחק קצר המקור מכריע. אצל חופית בירד הוא קצר, ישר ושחור כולו; אצל לבנת-השת הוא ארוך מעט יותר, עם קו עליון מעוקל מעט וכתם כתום עמום בבסיס הלסת התחתונה. החזה של חופית בירד הוא גוון צהבהב אחיד עם פסים חלשים, התחום בחדות מול הלבן; לבנת-השת מראה פסים שחורים גסים יותר הממשיכים כראשי חץ אל צדי הגוף. לשתיהן רגליים שחורות, ודבר זה לבדו שולל את החופית כהת-החזה ואת החופית חדת-הזנב, שלהן רגליים צהובות עד זיתיות, בסיס מקור בהיר ובליטת כנף קצרה בהרבה. לעומת החופית האלפינית, חופית בירד קטנה יותר, צהבהבה יותר, קצרת-מקור וארוכת-כנף בהרבה, ואילו האלפינית עומדת גבוה יותר, מקורה ארוך יותר ונוטה מטה בקצהו, ובקיץ יש לה כתם בטן שחור. החופית המגלית גדולה וארוכת-רגליים יותר, עם מקור מעוקל באופן אחיד, ובתעופה כתם שת לבן רחב, גדול באופן ניכר מזה של לבנת-השת.

בית גידול

באירופה בשטח יבש ולא רטוב: רכסי שולי משטחי בוץ, חופים מיובשים של מאגרי מים, סוללות ים מרועות נמוך ופינות שדות ביצתיות, וכן קווי סחף עם אצות שנפלטו וגדות חול חשופות. הציפורים הולכות גבוה יותר בחוף מחופיות אלפיניות וניזונות בליקוט ולא בנעיצה. היא מקננת בטונדרה ארקטית גבוהה, יבשה ואבנית, מצפון-מזרח סיביר ועד גרינלנד, וחורפת ברמות גבוהות ביצתיות ובחופי אגמים בהרי האנדים ובערבה הפטגונית.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

המין נודד דרומה דרך פנים צפון אמריקה, ולכן הרבה פחות ציפורים מגיעות אל מעל האוקיינוס האטלנטי מאשר אצל החופית לבנת-השת. בתחום המפה היא נודדת תועה שנתית אך נדירה, בעיקר בדרום האיים הבריטיים ובמערבם, ולאורך החוף הצפון-מערבי של חצי האי האיברי ובאיים הקנריים, עם שיא ברור מסוף אוגוסט עד סוף ספטמבר.

איך ומתי לחפש

עברו על השוליים היבשים בספטמבר, אחרי רצף של רוחות מערביות: השוליים העשביים האחוריים של בריכה חופית, קו חוף של מאגר שמפלסו ירד או אחו חופי מרועה נמוך, ולא משטח הבוץ הפתוח. צעירה של חופית בירד בולטת כחופמאי בגודל חופית קטנה הנראה ארוך ושטוח מדי ונשאר בשטח שהחופיות האלפיניות עזבו. בדקו קודם את בליטת הכנף, ואז המתינו שהציפור תעוף ובדקו את השת, משום שמבט אחד זה מוציא את החופית לבנת-השת מהחשבון.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), והאוכלוסייה העולמית גדולה. עם זאת, כמעט כל האוכלוסייה מתרכזת ברצועה צרה של טונדרה ארקטית גבוהה וחורפת במספר מוגבל של אזורי ביצה באנדים ושטחי עשב בפטגוניה. ניקוז ביצות האנדים הגבוהות, רעיית יתר ואובדן אזורי ביצה לחניית ביניים בערבות צפון אמריקה הם מקורות הדאגה; באירופה אין לציפור משקל שימורי משלה.

שם מדעי

Calidris bairdii | (Coues, 1861)

Coues תיאר את המין ב־1861 בשם Actodromas (actodromas) bairdii; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Calidris הוגדר ב־1804 על ידי Merrem. Calidris נגזר מהיוונית העתיקה kalidris או skalidris, שם שבו השתמש אריסטו לעוף אפור לא מזוהה של שפת המים. bairdii נקרא על שם חוקר הטבע האמריקני ספנסר פולרטון ברד (1823–1887), סגן מזכיר מוסד סמיתסוניאן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פורט רזולושן, אגם העבדים הגדול.