חופית כהת-חזהחוֹפִית כֵּהַת-חָזֶה | Calidris melanotos

קול

krrrt או trrrp נמוך, קשה וקני, החוזר לעתים קרובות פעמיים או שלוש כשהציפור מוברחת; כבד ויבש יותר מכל קול אחר בלהקת חופמאים, ואין לבלבלו עם הצפצוף הדק של החופית לבנת-השת. זכרים בחיזור בטונדרה משמיעים oomp-oomp-oomp חלול ורועם משק חזה מנופח – קול שאינו נשמע באירופה.

זיהוי

גדולה בבירור מהחופית האלפינית, עם צוואר ארוך יותר, ראש קטן ומקור ארוך למדי, מעוקל מעט, בעל בסיס חום-צהבהב בהיר. הרגליים זיתיות עד צהובות עמומות. סימן הזיהוי הוא החזה: מקווקו בצפיפות בחום, כהה ביותר בצדדים, ונקטע בחדות ובקו ישר לכל רוחבו מול חלק תחתון לבן נקי. החלק העליון כהה עם שולי נוצות חלודיים ולבנים ופסי גב בהירים בולטים. הזכרים גדולים בבירור מהנקבות, מה שעלול להטעות כשמסתמכים על גודל בלבד. בתעופה פס הכנף חלש, והשת כהה במרכזו עם צדדים לבנים.

מינים דומים

הציפור החשובה באמת להבחנה היא החופית חדת-הזנב. אצל החופית כהת-החזה קווקוו החזה נגמר בפתאומיות ובקו אופקי מול הלבן; אצל חדת-הזנב הסימונים דועכים ויורדים לאורך צדי הגוף כראשי חץ וכשברונים. לחדת-הזנב גם כיפה חלודית חמה הבולטת מול פס גבה לבן רחב וטבעת עין לבנה, ואילו כיפת כהת-החזה חומה-אפרפרה ומקווקוות דק, ופס הגבה קצר ועמום יותר. צעירת חדת-הזנב מראה חזה כתום-צהבהב אחיד המקווקו רק בצדדים; צעירת כהת-החזה שומרת על הסינר המקווקו המלא. המקור והרגליים מבדילים ביניהן בצורה גרועה, כי לשתיהן בסיס מקור בהיר ורגליים צהובות עד זיתיות, אף שמקורה של חדת-הזנב קצר, ישר וקהה יותר. ביחס לחופית בירד ולחופית לבנת-השת, כהת-החזה גדולה וגבוהה יותר, רגליה צהובות ולא שחורות, ואין לה בליטה ארוכה של האברות הראשוניות מעבר לזנב. נקבה קטנה של כהת-החזה עשויה להתקרב בגודלה לחופית האלפינית, ולכן יש לבדוק את צבע הרגליים ואת הסינר הקטוע. זכר גדול מזכיר לוחם קטן, אך ללוחם ראש קטן יותר על צוואר ארוך יותר, חלק עליון קשקשי ללא פסי גב, ובתעופה שני כתמים לבנים סגלגלים משני צדי הזנב.

בית גידול

בהחלט לא משטחי גאות פתוחים. יש לחפש בשטחי עשב לחים ובפינות שדות מוצפות, לאורך שוליים מכוסי צמחייה של שקעים ובריכות חופיים, בחופי מאגרים שמפלסם ירד ובבריכות שיקוע של מכוני טיהור. הציפורים ניזונות כשהן מוסתרות למחצה בין צמחייה נמוכה ומהלכות בהליכה זקופה ומדודה. מקננת בטונדרה חופית לחה בצפון-מזרח סיביר ובצפון אמריקה.

תפוצה ונדידה

מקננת מטיימיר מזרחה על פני סיביר וצפון אמריקה הארקטית, וחורפת בדרום אמריקה, וחלק מהאוכלוסייה הסיבירית באוסטרלזיה. באזור המפה נודדת תועה שנתית שמרכזה באיים הבריטיים, בדרך כלל כמה עשרות פרטים בשנה, הרבים ביותר בספטמבר בחוף המערבי ובאיים הצפוניים. לאורך חוף הים הצפוני של ארצות השפלה מופיעה מדי שנה במספרים משתנים, עם שיאים במאי, ביולי – אוגוסט ובספטמבר – תחילת אוקטובר ודגש על חוף הוודן; דרומה יותר בעיקר בחוף האטלנטי של חצי האי האיברי, בקטלוניה ובאיים הקנריים, בספטמבר בעיקר צעירים.

איך ומתי לחפש

ספטמבר, אחרי רצף ממושך של רוחות מערביות מהאוקיינוס האטלנטי, בשוליים היבשתיים של שקעים חופיים ובשטחי עשב מוצפים. יש לסרוק את הקו שבו העשב פוגש את הבוץ, ולא את החוף הפתוח; הציפור נמצאת יותר בחברת חרטומיות ביצות ולוחמים מאשר בחברת חופיות אלפיניות. כשחופית צהובת-רגליים בעלת סינר חד נמצאת בטלסקופ, יש לעבור מיד לכיפה ולצדי הגוף, כי אלה הסימנים היחידים השוללים חופית חדת-זנב.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה עולמית גדולה מאוד, אך ספירות קינון באלסקה וסקרי חורף בדרום אמריקה מצביעים שניהם על ירידה. אובדן שטחי עשב לחים וביצות מים מתוקים רדודות לאורך נתיב הנדידה שבמרכז היבשת מכביד מאוד, וכך גם הסבת שטחי עשב בפמפס לשטחי עיבוד. באירופה המין נדיר מכדי להיות נושא לממשק בפני עצמו.

שם מדעי

Calidris melanotos | (Vieillot, 1819)

Vieillot תיאר את המין ב־1819 בשם Tringa melanotos; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Calidris הוגדר ב־1804 על ידי Merrem. Calidris נגזר מהיוונית העתיקה kalidris או skalidris, שם שבו השתמש אריסטו לעוף אפור לא מזוהה של שפת המים. melanotos מהיוונית melas 'שחור' ו-notos 'גב', כלומר 'שחור-גב'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פרגוואי.