שחיינית רחבת-מקור (Phalaropus fulicarius) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

בדרך כלל שותקת; אם נשמעת, זו קריאת pit או wit קצרה, גבוהה וחדה, דקה וגבוהה יותר מזו של השחיינית צרת-המקור ונבלעת בקלות ברוח. קבוצות הניזונות בים משמיעות ציוץ רך וגבוה מתמשך. באזורי הקינון נקבות בחיזור משמיעות prrp-prrp מטרטר, מהיר ונמוך. מול חופי צפון-מערב אירופה וחצי האי האיברי הציפורים עוברות כמעט תמיד בשקט, ולכן אין להסתמך על הקול.

האזנה: קריאהXC1063401

הקלטה: Avery Bartels — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

חסונה ועגולה יותר מהשחיינית צרת-המקור, עם מקור קצר, עבה וקהה שבסיסו צהוב. בנוצות הנראות כאן, חורף וחורף ראשון, הגב העליון אפור בהיר אחיד ללא קווים בהירים, והראש לבן עם כתם עין שחור וחלק אחורי כהה לכיפה. צעירים בספטמבר עדיין כהי-גב עם שוליים בצבע שמנת וגוון ורוד-צהבהב על הצוואר והחזה, אך מחליפים נוצות מהר לאותו אפור נקי. נקבות בקיץ אדומות-חלודיות כהות מהגרון ועד הזנב, עם כתם פנים לבן, כיפה שחורה ומקור צהוב; הזכרים דהויים יותר. על המים היא יושבת גבוה, עם החלק האחורי מורם, ולעתים קרובות מסתובבת במעגלים צפופים כדי לעורר מזון.

מינים דומים

השחיינית צרת-המקור היא לב הבעיה: קטנה ודקה יותר, עם מקור דק כמחט ושחור כולו, ובחורף גב עליון אפור כהה יותר עם קווים בהירים ברורים לאורך הגב. צעירי השחיינית צרת-המקור כהים הרבה יותר מלמעלה עם פסים צהבהבים-חומים על הגב העליון. ממרחק על פני הים שחיינית רחבת-מקור צפה עשויה להזכיר שחף גמדי או אלקה קטנה, אך פעולת החיפוש המסתובבת ותנועות המקור המתקתקות אופייניות. החופית הלבנה לבנה ואפורה גם היא, אך רצה על החוף ואינה שוחה.

השוואת חופיות, חרטומיות ומינים קרובים: מקור, רגליים, פס כנף ושת

בית גידול

מחוץ לעונת הקינון פלאגית לחלוטין: היא חורפת באוקיינוס הפתוח מעל אזורי עליית מים ולאורך גבולות זרמים עשירי פלנקטון, ואוספת מזון משכבת פני המים. רק סערות מביאות אותה אל החוף או, לעתים רחוקות, אל בריכה פנימית או נמל, שם היא עשויה להיזון ללא כל חשש במרחק קצר מאוד מהצופה. היא מקננת בטונדרה חופית רטובה עם בריכות וגומא בארקטי הגבוה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת באיסלנד, בסבאלברד, באזור הארקטי של אירואסיה, בגרינלנד ובצפון אמריקה הארקטית, וחורפת בים, כולל מעל אזורי עליית המים מול מערב אפריקה ודרום אמריקה. לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני היא עוברת סתיו נדירה אך שנתית הנרשמת מנקודות תצפית ים, עם שיא באוקטובר ובנובמבר ורוב הציפורים אחרי סערות צפון-מערביות. לאורך חוף חצי האי האיברי היא קבועה יותר, במיוחד מעל מפרץ ביסקאיה ומול גליסיה, והיא עוברת במצר גיברלטר במספרים משתנים.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

תצפית ים היא הסיכוי הטוב ביותר: באוקטובר או בנובמבר, אחרי רוח צפון-מערבית עד מערבית חזקה, יש להתמקם מאחורי שובר גלים או במסתור תצפית ים ולסרוק את פני המים ולא את השמיים. שחיינית רחבת-מקור בולטת כציפור קטנה, בהירה, צפה גבוה, הנעלמת בשקעי הגלים וצצה שוב, לעתים קרובות כשהיא מסתובבת. בימים שאחרי הסערה כדאי לבדוק אגמי חוף סמוכים, נמלים ואפילו מים בפנים הארץ; ציפורים שנסחפו ברוח נשארות לעתים יום או יומיים ומאפשרות אז תצפית ממרחק קצר מאוד.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה עולמית גדולה וסביב-קוטבית שקשה לספור אותה כי היא מתפזרת באוקיינוס הפתוח. המקננות האירופיות באיסלנד ובסבאלברד הן רק חלק קטן ממנה. פגיעותה היא בעיקר בים: שינויים בייצור הפלנקטון עקב התחממות ושינוי זרמים, זיהום נפט והסתבכות בציוד דיג משפיעים עליה ישירות, ובאזורי הקינון יש חלק להפשרת שלג מוקדמת יותר ולטריפה. תמותה המונית אחרי סערות ממושכות מתועדת היטב.

שם מדעי

Phalaropus fulicarius | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Tringa fulicaria; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Phalaropus הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Phalaropus הגיע דרך הצרפתית phalarope מהיוונית phalaris 'אגמית' ו-pous 'רגל': כמו לאגמיות, גם לשחייניות אצבעות בעלות אונות. fulicarius נגזר מהלטינית fulica 'אגמית', על שם אותן אצבעות בעלות אונות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מפרץ הדסון.