שחיינית צרת-מקור (Phalaropus lobatus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

chirp או kit קצר, קשה ונמוך, הנשמע בעיקר כשציפור ממריאה או כשקבוצה על המים שומרת על קשר; מלא ויבש יותר מה-pit הדק של השחיינית רחבת-המקור. ציפורים ניזונות משמיעות ציוץ רך ומהיר. באזורי הקינון הנקבה המחזרת משמיעה סדרה של צלילים אפיים מקרקשים כשהיא רודפת אחר הזכרים. בנדידה בדרך כלל לא נשמע יותר מקריאת התעופה הקצרה הזו.

האזנה: קריאות של ציפור מחפשת מזוןXC109658

הקלטה: Jonathon Jongsma — CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטנה ודקה, עם מקור שחור לגמרי ודק כמחט ורגליים כהות עם אצבעות בעלות אונות. הנקבות בקיץ הצבעוניות ביותר, עם ראש אפור-צפחה, כתם צוואר כתום-אדום הנמשך לצד הצוואר, כתם גרון לבן ופסים אוקר חמים לאורך הגב; הזכרים עמומים וחומים יותר. הצעירות, הציפורים המופיעות בנדידה באוגוסט ובספטמבר, כהות-גב עם פסי גב צהבהבים חדים, כתם עין שחור על ראש לבן ולעתים קרובות גוון ורוד-צהבהב בצוואר. בוגרות בחורף אפורות עם אותם פסי גב בהירים. בתעופה פס כנף לבן ברור, פס כהה לאורך מרכז השת ותעופה מהירה וזריזה.

מינים דומים

השחיינית רחבת-המקור היא המקבילה: חסונה ועגולה יותר, עם מקור קצר ועבה בעל בסיס צהוב, ובחורף גב אפור בהיר אחיד ללא פסים. החופית הקטנה דומה לצעירת שחיינית צרת-מקור בשל פסי הגב הבהירים, אך אינה שוחה, אין לה אצבעות בעלות אונות ואין לה כתם העין השחור על ראש לבן. בים היא עשויה להזכיר יסעורון או שחף גמדי, אך תנועת ההיזון הסיבובית מסגירה אותה. ביצנית מנומרת וביצנית לבנת-בטן עשויות לחלוק את הבריכה, אך הן משכשכות.

השוואת חופיות, חרטומיות ומינים קרובים: מקור, רגליים, פס כנף ושת

בית גידול

מים רדודים ועשירים בנוטריינטים עם פני מים פתוחים: בריכות חוף מליחות, ערוצי גאות, בריכות מלח, לגונות שיקוע, פינות מוצפות בשטחי עשב ושוליים מוגנים של אגמים. היא צפה ומסתובבת במקום ללכת, ולוקחת זחלי יבחושים, פרעושי מים וסרטנים קטנים מעט מתחת לפני המים. בים היא ניזונה לאורך קווי קצף ושולי זרמים. מקננת ליד בריכות בטונדרה ביצתית, בביצות כבול מוגבהות ובביצות גומא בצפון הרחוק.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת מאיסלנד והאיים הבריטיים דרך פנוסקנדיה עד סיביר וחורפת בעיקר בים, בים הערבי ובאוקיינוס השקט הטרופי. בצפון-מערב אירופה עוברת נדירה אך שנתית, דלילה באביב במאי וברורה יותר בסתיו, בעיקר צעירות מאמצע אוגוסט עד תחילת אוקטובר, בעיקר בשפכי נהרות, לאורך חוף הוודן ובבריכות בפנים הארץ. דרך אזור הים התיכון הנדידה כבדה יותר, עם אתרים אמינים בדלתת האברו, בבריכות המלח של אליקנטה וקדיס ולאורך מצר גיברלטר, והיא עוברת גם דרך הלבנט.

קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

סוף אוגוסט וספטמבר מציעים את הסיכויים הטובים ביותר. יש למצוא בריכה מליחה רדודה או בריכת מלח עם מים פתוחים וללא צמחיית שוליים ולסרוק את פני המים ולא את השוליים; מה שמחפשים הוא ציפור קטנה המסתובבת במעגלים בעוד שחופמאים משכשכים סביבה. כדאי להגיע מוקדם, כי בבוקר ללא רוח הציפורים נראות טוב בהרבה על מים חלקים. מכיוון שהן כמעט אינן ביישניות, כדאי לשבת בשקט: לעתים קרובות הן מתקרבות ביוזמתן וניזונות במרחק של כמה מטרים.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); ליבת האוכלוסייה בסיביר גדולה. באירופה, בשולי תחום התפוצה, המצב גרוע בהרבה: המקננות בשטלנד ירדו לכמה עשרות זוגות ותלויות בממשק ממוקד של הבריכות שלהן, ובפנוסקנדיה אתרים מאוכלסים אובדים בשל ניקוז, צמחייה עבותה וטריפה. לנודדות חשובה השמירה על מים מליחים רדודים וללא דגים לאורך הנתיב, כי שם נמצא שפע החרקים שממנו הן מתחדשות.

שם מדעי

Phalaropus lobatus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Tringa tobata; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Phalaropus הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Phalaropus הגיע דרך הצרפתית phalarope מהיוונית phalaris 'אגמית' ו-pous 'רגל': כמו לאגמיות, גם לשחייניות אצבעות בעלות אונות. lobatus בלטינית מודרנית 'בעל אונות', על שם אונות השחייה לאורך האצבעות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מפרץ הדסון.