קיכלי לבן-גבה (Turdus iliacus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

קריאת התעופה היא tseeep דקה, צפצפנית ונמשכת, גבוהה ויורדת מעט בסופה, הנשמעת במאות משמי הלילה מסוף ספטמבר עד נובמבר. להקות על הקרקע משמיעות פטפוט יבש chuk-chuk וצחקוק צורם וגס. השיר, הנשמע לעתים רחוקות באזורי החריפה, הוא סדרה קצרה של צלילי חליל ברורים ויורדים, tyuu-tyu-tyuu, ואחריה פטפוט ארוך, רך וחורק.

האזנה: קריאת תעופה ליליתXC432934

הקלטה: Joost van Bruggen — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטן וקומפקטי, חום-זית כהה מלמעלה. הפנים מכריעות: פס גבה ארוך בצבע שמנת ופס בהיר מתחת לשפם תוחמים כתם כהה על מכסות האוזן. הגוף התחתון לבן עם פסים חדים המסודרים בשורות, לא כתמים עגולים. הצדדים ותחתית הכנף כולה בצבע אדום-חלודה חם, הנראה בכל משק כנף כשהציפור ממריאה – התכונה שעל שמה נקרא המין בשפות אחדות. הזוויגים דומים; לציפורים בחורף הראשון קצות בהירים למכסות הגדולות.

מינים דומים

הקיכלי הרונן הוא מין ההתבלבלות הקבוע. הוא גדול יותר וחום חם יותר, חסר את פס הגבה הבולט ואת פס השפם, יש לו כתמים עגולים דמויי טיפה במקום פסים, ובתעופה תחתית כנפו צהבהבה-חומצמה, אף פעם לא אדומה-חלודה: בלהקות העוברות מעל הראש צבע תחתית הכנף הוא הסימן המכריע. הקיכלי האפור גדול בהרבה, עם ראש ועכוז אפורים מול גב ערמוני. הקיכלי הגדול בהיר יותר וארוך זנב, עם פינות זנב לבנות ותחתית כנף לבנה-אפרפרה.

בית גידול

מקנן ביערות ליבנה ומחטניים, ביערות ביצה ובסבך ערבות עד שולי הטונדרה. מחוץ לעונת הקינון ביערות עם שכבת שלכת עבה, במשוכות, בעוזרר ובצינית, במטעים ובמרעה לח; בדרום אירופה במספרים גדולים במטעי זיתים, בדהסות ובמקיס.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן באיסלנד, בסקנדינביה ומזרחה לרוחב צפון אירואסיה. לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני עובר ומבקר חורף רב מאוד מאוקטובר עד אפריל; קינון שם נדיר מאוד. כפור קשה דוחף את הלהקות הלאה לדרום-מערב, עד חצי האי האיברי. בחצי האי האיברי הוא מבקר חורף, הנפוץ ביותר בצפון ובמערב הלחים, ובכל מקום נדיר בהרבה מהקיכלי הרונן.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

צאו החוצה אחרי רדת החשכה במחצית השנייה של אוקטובר, בערב שקט עם עננות נמוכה, והקשיבו כלפי מעלה: ה-tseeep הדק נשמע גם מעל שכונת מגורים, ושעת ספירה מניבה בקלות עשרות ציפורים. ביום סרקו משוכות פירות יער ושטחי עשב שנכסחו זה עתה; הקיכלים לבני-הגבה יושבים בין הקיכלים האפורים ומתגלים בצד החלוד ברגע שהם ממריאים.

מצב שימור

בשונה מרוב ציפורי השיר הנפוצות באירופה, הקיכלי לבן-הגבה מסווג ברמה העולמית כמין קרוב לסיכון (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון). הסיבה נמצאת בצפון: מספרי המקננים בפנוסקנדיה ומזרחה בטייגה הצפונית ירדו בחדות בתוך עשורים ספורים, וגם מספרי החורפים לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני יורדים. טריפה, שינויים ביערות הליבנה והמחטניים הצפוניים ושינוי האקלים מוזכרים כולם, אך התמונה עדיין אינה שלמה.

שם מדעי

Turdus iliacus | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Turdus. Turdus היא המילה הלטינית הרגילה ל'קיכלי'. iliacus בלטינית 'של הצדדים', מ-ile, ilia 'צד הגוף, מפשעה', על שם הצדדים ותחתית הכנפיים בגוון אדום-חלודה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.