זרזיר ארבה (Pastor roseus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

דומה לזרזיר, אך קשה וצורם יותר. השיר הוא תערובת מהירה של ציוצים, טרטורים ונקישות יבשות, עם הרבה פחות שריקות גולשות מאשר אצל הזרזיר המצוי, והוא מושמע תוך רעידה חזקה של הכנפיים. מושבה פעילה מפיקה פטפוט רצוף ורם הנשמע ממרחק רב. הקריאה היא chik-chik אפי ומפטפט, ובתעופה cherr צרוד.

האזנה: שירהXC1101863

הקלטה: Arnon Tsairi — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

מבנה זהה לזה של הזרזיר המצוי: קומפקטי, קצר זנב, חד כנף, הולך במהירות. הבוגר מזוהה לפי גוף וגב בגוון ורוד עמום, וראש, כנפיים וזנב בצבע שחור-כחלחל מבריק, עם קו חד בין השחור לוורוד. המקור ורוד עם בסיס כהה, קצר וקהה יותר משל הזרזיר המצוי; הרגליים בצבע בשר. בעונת הקינון נושא הזכר ציצית עורף ארוכה ומשתלשלת ברפיון. בסתיו השחור עמום והנוצות הוורודות מקושקשות בכהה. הצעירים בהירים מאוד בגוון חולי, עם שת ומכסות זנב תחתונות בהירים בבירור, רסן כהה ומקור קצר צהבהב; לנוצות הכנף שוליים בהירים רחבים.

מינים דומים

זרזיר ארבה בוגר אינו ניתן לבלבול, אך הפרט המופיע במערב אירופה הוא בדרך כלל צעיר, והוא יושב בין צעירי זרזיר מצוי. צעיר הזרזיר המצוי חום-עכבר אחיד, כהה וקר יותר בגוונו, עם מקור כהה וללא ניגוד בין הגב לשת. צעיר זרזיר הארבה בהיר וחולי יותר, עם שת ומכסות זנב תחתונות בהירים הבולטים כשהוא ממריא, שוליים בהירים רחבים למכסות הכנף ומקור קצר, קהה וצהבהב עם קצה כהה. גם הרסן הכהה בולט ומקנה לראש מראה של מסכה קלה. אם בוגר מופיע בגינה, יש לבדוק היטב את הרגליים: זרזירים ומיינות רבים מוחזקים בשבי, וטבעת סגורה מכריעה את השאלה.

בית גידול

ערבה יבשה, ערבת מלחה וחצי מדבר, ובתוכם שדות דגנים, כרמים ועצי תות. הוא מקנן במושבות צפופות בערמות אבנים, במדרונות מפולת, בסדקים במצוקים ובמצוקי חוף, בקירות שדה, מתחת לאדני מסילות ברזל ובמידה הולכת וגדלה במחצבות. הוא מחפש מזון בהליכה על ערבה פתוחה ועל אדמה מעובדת, וניזון בעיקר מחגבים ומצרצרים, ולאחר עונת הקינון עובר לתותים, לדובדבנים ולענבים. אתר הקינון ושטח המחיה סמוכים זה לזה ושייכים לאותו נוף.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן בדרום-מזרח אירופה, באנטוליה, בקווקז ובערבות הכספיות, ומזרחה דרך הערבה הקזחית עד שינג'יאנג ומערב הרמה המונגולית. במזרח הבלקן משמשות מושבות בחוף הים השחור ליד בורגס וליד כף קליאקרה, בשדה קרנובט ולאורך הטונג'ה חמש או שש שנים ברציפות, ואחר כך ננטשות לשנים. הוא חורף בתת-היבשת ההודית ובסרי לנקה. בשנות ארבה להקות מתקדמות הרחק מערבה ומגיעות עמוק למערב אירופה ולאיים הבריטיים; לאורך חוף הים הצפוני הדרומי אלה בעיקר צעירים ביולי ובאוגוסט, ואילו בחצי האי האיברי נראים בעיקר פרטים בודדים בקיץ בקטלוניה, בלבנטה ובאיים הבלאריים.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

ביולי, באוגוסט ובספטמבר יש לסרוק להקות זרזירים בשדות חרושים ובמטעי דובדבנים ולחפש את הפרט הבהיר בשתי דרגות מהשאר; השת הבהיר נראה ברגע שהלהקה ממריאה. כדי לראות את המין באזור הקינון, יש להגיע באמצע יוני למחצבה או לערמת אבנים בערבה של מזרח הבלקן או של אנטוליה: מושבה פעילה נשמעת לפני שהיא נראית, והציפורים נכנסות ויוצאות כל היום עם מקור מלא חגבים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); האוכלוסייה העולמית גדולה אך משתנה מאוד, משום שהמושבות עוקבות אחר הארבה ונודדות משנה לשנה. ניידות זו היא בדיוק מה שהופך את המין לפגיע בשטח: פינוי ערמות אבנים, סיום עבודה במחצבה או ריסוס התפרצות ארבה עלולים להפוך מושבה לבלתי שמישה בעונה אחת. במזרח הבלקן ובאנטוליה מגדרים לכן אתרי מושבה ידועים במהלך עונת הקינון.

שם מדעי

Pastor roseus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Turdus roseus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Pastor הוגדר ב־1815 על ידי Temminck. Pastor היא המילה הלטינית ל'רועה'. roseus בלטינית 'ורוד', על שם הגוון הוורוד של הגב והחזה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־לפלנד ושווייץ.