כל המינים › ציפורי שיר › חרגולניים › חרגולן זמירי
חרגולן זמיריחַרְגּוֹלָן זְמִירִי | Locustella luscinioides
Snor | Savi's Warbler | Buscarla unicolor | Rohrschwirl | Locustelle luscinioïde
ציפור ששמה ההולנדי ניתן לה על פי קולה: סלסול נמוך, אחיד ומזמזם הנשמע מעל קני הסוף בדמדומים. זהו השר של קני סוף ישנים, רטובים ובלתי קצורים, והוא נעלם ברגע שהסוף מתייבש או נקצר.
קול
השיר הוא סלסול נמוך, אחיד ומכני בגובה צליל אחד: surrrrrrrrrrrr מתמשך שיכול להימשך עשרים עד שלושים שניות ולעתים הרבה יותר. כמעט תמיד הוא נפתח בנקישות נפרדות המואצות עד שהן מתמזגות: tick … tick … tick-tick-tickticktick-surrrrrrr. בהשוואה לחרגולן המנומר הוא נשמע נמוך, מלא ואחיד יותר, יותר כזמזום מנוע מאשר כמכונת תפירה. נשמע בעיקר בדמדומים ובמשך הלילה, מאמצע אפריל ועד יוני, מגבעול קנה או משיח נמוך בתוך הסוף.
הקלטה: Darekk2 — CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
חום-אדמדם חם ואחיד מלמעלה ללא פסים כלל, עם גרון לבנבן וחזה וצדי גוף חומים-בהירים. הזנב ארוך, רחב ומעוגל בבירור, עם מכסות זנב תחתונות ארוכות המגיעות הרחק במורדו ובעלות קצוות בהירים חלשים. המצח שטוח ופס הגבה מטושטש וקצר. הרגליים ורודות עד בצבע בשר. הזוויגים דומים; התצפית הטובה ביותר היא בזכר שר באמצע גבעול קנה.
מינים דומים
החרגולן המנומר הוא תמונת הראי: חום-זיתי עם פסים כהים דקים בכיפה ובגב, מכסות זנב תחתונות מפוספסות, וסלסול גבוה, יבש ומהיר יותר. החרגולן הזמירי ללא פסים, חום-אדמדם חם יותר, בעל מכסות זנב תחתונות אחידות, זנב רחב ומעוגל יותר וסלסול נמוך ואיטי יותר. הקנית הקטנה חומה קרה יותר עם זנב קצר ומרובע יותר, ושרה במוטיבים קצרים חוזרים. לקנית הפסים כיפה מפוספסת, פס גבה בצבע שמנת ושת חלודי.
בית גידול
שטחי קני סוף גדולים, ישנים ורטובים באופן קבוע עם שכבה עבה של פסולת סוף מת, רצוי עם שיחי ערבה וסמבוק פזורים. גם סוף עומד בבורות כבול ישנים, צמחיית שוליים ביצתית ואגמים המתמלאים בצמחייה. נמנע מסוף צעיר, יבש ונקצר מדי שנה.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מחצי האי האיברי וצפון-מערב אפריקה מזרחה עד מרכז אסיה. בצפון-מערב אירופה מקנן נדיר אך אופייני בביצות הכבול הגדולות של השפלה, כמו הוויריבן והוויידן, אגמי ניוקופ, הזאובוזם והאוסטפארדרספלסן. בחצי האי האיברי מקומי בדלתות ובמריסמות הגדולות – דלתת האברו, האלבופרה של ולנסיה וביצות הגוודלקיביר (דוניאנה) – ובכמה לגונות ומאגרים בפנים הארץ, במוקדים מפוזרים הרגישים לממשק הסוף.
- קינון (קיץ)
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
אמצע אפריל עד אמצע מאי, בשעה האחרונה לפני החשכה: עמדו על סוללה או על שביל עץ מול שטח הסוף והמתינו לתחילת הסלסול. לעתים קרובות שניים או שלושה זכרים שרים זה מול זה, וכך אפשר להבחין ביניהם. כדי לראות את הציפור הביטו באמצע גבעול קנה עבה; היא שרה כשראשה מורם וגרונה רוטט ונשארת במקומה דקות ארוכות.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך באירופה הוא תלוי בבית גידול שביר. המספרים בביצות הכבול של צפון-מערב אירופה משתנים עם איכות הסוף: התייבשות, קציר סוף מוקדם או גורף ואובדן שכבת פסולת הסוף הרטובה הם נקודות הלחץ. במקומות שבהם הביצה נשארת רטובה כל השנה וחלקים ממנה נשארים בלתי קצורים, הוא מתאושש במהירות.
שם מדעי
Locustella luscinioides | (Savi, 1824)
Savi תיאר את המין ב־1824 בשם Sylvia luscinioides; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Locustella הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Locustella בלטינית, צורת הקטנה של locusta 'חגב'. luscinioides פירושו 'דמוי זמיר', מ-Luscinia, הזמיר, והיוונית -oides 'דומה ל'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פיזה.