פפיון עציםפִּיפְיוֹן עֵצִים | Anthus trivialis

קול

השיר הוא מהחזקים בשולי היער באביב, והוא מזוהה לפי הסיום. הוא נפתח בקול חזק, צלול ודמוי קנרית: סדרה של צלילי tseet-tseet-tseet מצלצלים ומואצים וסלסולים מתגלגלים, הנשמעים לרוחב שטח אברש שלם. אחר כך בא הסימן האופייני: חמישה עד עשרה צלילים איטיים, נמשכים ויורדים, see-a … see-a … see-a … see-a, המושרים בזמן שהציפור גולשת מטה מראש עלייתה בכנפיים מורמות וזנב פרוש, ונוחתת שוב על צמרת עץ. לאף ציפור אחרת באזור אין צירוף של פתיחה חזקה ומהירה עם סיום מאט ונמשך. תעופת השיר כמעט תמיד מתחילה ומסתיימת בנקודת עמידה; אם היא מתחילה מהקרקע ונוחתת על הקרקע, זה פפיון שדות. הקריאה היא צליל זמזום צרוד יחיד, bzeet, באיכות צורמת ברורה, כמעט חשמלית, המושמע בהמראה ועל ידי נודדים העוברים מעל. בסוף אוגוסט ובספטמבר הצליל הזה, גבוה מעל נקודת תצפית בחוף, הוא לעתים קרובות כל מה שנקלט מפפיון עצים.

זיהוי

גדול ומוצק מעט יותר מפפיון שדות, 15–16 ס"מ, וחמים יותר בגוונו: זיתי-צהבהב עד חום-צהבהב מלמעלה עם קווקוו מטושטש יותר, וצהוב-שמנת לרוחב החזה, הדוהה ללבן בבטן. הסימן המכריע הוא דגם הקווקוו: על החזה קווים שחורים כבדים ורחבים, אך בצדי הגוף הם הופכים בפתאומיות לדקים וצרים בהרבה, כך שבפרופיל החלק התחתון נראה בשני חלקים: מסומן בכבדות למעלה, מקווקו דק בצד. המקור עבה בבירור משל פפיון שדות, עם בסיס ורוד. הרגליים בצבע בשר בהיר, והטופר האחורי קצר ומעוקל, קצר מהבוהן האחורית, ההפך הגמור מפפיון שדות, והסימן המבני היחיד שעובד תמיד בתצלום. הפנים מסומנים טוב יותר: פס גבה בהיר המתרחב מאחורי העין, פס עין כהה, וכתם בהיר במכסות האוזן האחוריות עם נקודה כהה קטנה ממש מתחתיו. בכנף שתי שורות מכסות עם מרכזים כהים וקצוות רחבים בצבע חום-צהבהב, היוצרות פס כפול ברור. הוא הולך בהתמדה ובאופן אופקי, מניע את הזנב קלות, וכשהוא מופרע הוא עולה כמעט תמיד לעץ, דבר שפפיון שדות אינו עושה.

מינים דומים

הכול תלוי בפפיון שדות, והתשובה הקצרה ביותר היא: להקשיב. פפיון העצים קורא פעם אחת, בקול חזק וצרוד, bzeet מזמזם עם שוליים צורמים; פפיון שדות קורא בקול דק וגבוה וחוזר עליו, שניים עד ארבעה צלילים מגומגמים ברצף. אם הציפור נראית, יש לבדוק את צדי הגוף (מקווקווים דק לעומת בכבדות), את המקור (עבה יותר), את הטופר האחורי (קצר ומעוקל) ואת מקום הנחיתה (ענף). גם החזה בצבע צהוב-חום חם יותר, במקום שבו פפיון שדות קר ולבן יותר. פפיון זיתי, נדיר שנתי בסתיו בחופי הים הצפוני, הוא המועמד השני ומתואר בדף הבא; ההבדל הוא הגב העליון הירוק-זיתי והכמעט לא מקווקו, והכתם התחום בחדות במכסות האוזן האחוריות. לפפיון אדום-גרון שת מקווקו וקווקוו שחור וכבד יותר בצדי הגוף. פפיון סלעים ופפיון מים גדולים יותר, קרים יותר וכהי-רגליים. פפיון צהוב גדול בבירור, בהיר יותר, ארוך-רגליים יותר ובעל חזה נקי, מלבד כצעיר, ואז אורך הרגליים הוא הסימן הטוב יותר.

בית גידול

מעברים בין יער לשטח פתוח, וזה מדויק יותר ממה שנשמע: הציפור זקוקה לקרקע חשופה לקינון ולניזון, לשכבת עשבים שבה תוכל להיעלם, ולנקודות שירה גבוהות ומבודדות. בפועל פירוש הדבר שטחי אברש עם ליבנה מפוזר ואורן שהתחדש מעצמו, שטחי כריתה ונטיעות צעירות, פסי אש ושולי יער, יערות מחטניים פתוחים עם הרבה אוכמניות, יערות ליבנה בצפון, מטעים מסורתיים ושטחי עשב גירניים עם שיחים בהרים, ושולי דרכי יער. ברגע שהחופה נסגרת או שהעצים האחרונים נעלמים, הציפור נעלמת. הקן על הקרקע בתוך גוש עשב או מתחת לשיח אוכמניות, מוסתר היטב.

תפוצה ונדידה

מקנן מהאיים הבריטיים ומצפון חצי האי האיברי עד מרכז סיביר, ומצפון סקנדינביה דרומה אל הרי דרום אירופה, אנטוליה והקווקז, מציפורי השיר רחבות התפוצה ביותר ביבשת. כל הציפורים חורפות באפריקה שמדרום לסהרה. בצפון-מערב אירופה זו ציפור של אברש, דיונות בפנים הארץ ונטיעות צעירות עם עצים מפוזרים: סביב החוף הדרומי של הים הצפוני בקרקעות החוליות הגבוהות ובדיונות, במספרים מופחתים מאוד אך מחזיק מעמד במקומות שבהם האברש והחול הנודד נשמרים פתוחים; באיים הבריטיים כיום בעיקר בצפון ובמערב, עד הרמות הסקוטיות, וכמעט נעלם משטחי האברש בדרום ובמזרח. סביב הים התיכון מקנן בהרים, בפירנאים, ברכס הקנטברי, ברכסים האיבריים והמרכזיים ולעתים בצפון אנדלוסיה, ובשאר המקומות עובר מרובה מאוד באפריל ומסוף אוגוסט עד תחילת אוקטובר, כשציפורים ממרכז אירופה ומסקנדינביה מופיעות בכל מקום, בדהסה, במטעי זיתים ובגינות חוף, וכמעט תמיד מתגלות לפי הקריאה.

• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

שני השבועות האחרונים של אפריל וכל מאי, בהרים עד יוני, בשטח אברש עם ליבנה ואורן מפוזרים בצפון-מערב אירופה, במדרון ליבנה ושרך במערב או בצפון האיים הבריטיים, או ביער אורן פתוח בפירנאים או בסיירה דה גרדוס. יש למצוא את הצמרת הגבוהה ביותר במדרון ולהמתין; תעופת השיר תבוא מעצמה. יש להתבונן במכוון היכן הציפור נוחתת, משום שזה ההבדל מפפיון שדות שקל ביותר לזכור. לקריאה, יש לבחור נקודת תצפית בחוף או אתר נדידה במחצית השנייה של אוגוסט ובמחצית הראשונה של ספטמבר: הם עוברים גבוה ומוקדם בבוקר, וה-bzeet המזמזם היחיד בין פפיוני השדות המגמגמים הוא בדיוק הניגוד הדרוש.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תפוצה גדולה מאוד מהאיים הבריטיים עד סיביר ואוכלוסייה של עשרות מיליונים. בצפון-מערב אירופה התמונה מעורבת יותר: הוא ירד בחדות כשיערות פתוחים ושולי אברש התכסו בצמחייה ונעלמו, ובאיים הבריטיים כמעט נעלם מהדרום-מזרח, ככל הנראה בשל צירוף של שינויים בניהול היערות ובעיות בנתיב הנדידה ובאזורי החורף באפריקה. במקומות שבהם מתבצעים קילוף פני הקרקע ורעייה, ושטחי כריתה ופסי אש נשמרים פתוחים, הוא מחזיק מעמד. במרכז ובמזרח אירופה ובסקנדינביה הוא עדיין נפוץ ומרובה.

שם מדעי

Anthus trivialis | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Alauda trivialis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Anthus הוגדר ב־1805 על ידי Bechstein. Anthus היא המילה הלטינית לציפור קטנה של שטחי עשב שמוזכרת אצל פליניוס הזקן. trivialis היא בלטינית 'רגיל, שכיח', מן trivium 'רחוב ציבורי'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.