עפרונן טורקסטני (Alaudala heinei) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

שר בעיקר בתעופה, אך גם מנקודת עמידה נמוכה או מהקרקע: שיר מגוון, מלודי וארוך, המשלב בקלות קריאות של עופות אחרים. הקריאה הרגילה היא prrrit או chirrick מתגלגל. הקול שונה בבירור מזה של העפרונן קצר-האצבעות, והוא הדרך המהימנה ביותר להבדיל ביניהם בשטח – לעומת זאת, בין העפרונן הטורקסטני לעפרונן הגמדי הקול מועיל מעט.

האזנה: שירהXC773176

הקלטה: Mats Rellmar — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטן, קצר-זנב, חולי עד חום-חלוד חם, עם פסים כהים ורחבים בחלק העליון ההולכים ומתעדנים לעבר השת. החזה לבן עם רצועה של פסים דקים וברורים; בצדדים גוון חלוד עד קינמון חלש. אין כתם כהה בצד הצוואר. המקור קצר ורחב-בסיס, אפור-קרן עם בסיס צהבהב בלסת התחתונה. שימו לב לכנפיים הארוכות עם בליטת אברות ראשוניות ארוכה למדי, לזנב הקצר למדי ולציפורן האחורית הקצרה. הציצית הקטנה בכיפה מורמת רק בהתרגשות, ופס גבה לבן וצר נמצא מעל טבעת עין בהירה ורחבה. הזוויגים דומים; הצעירים מנוקדים בחלק התחתון.

מינים דומים

בשטח כמעט אינו ניתן להבדלה מהעפרונן הגמדי, שבממוצע מעט בהיר ואפור יותר ועם בליטת אברות ראשוניות מעט קצרה יותר; מאחר ששני התחומים כמעט אינם נפגשים, בפועל המקום שבו עומדים הוא המכריע. ראו גם את דף העפרונן הגמדי. העפרונן קצר-האצבעות, המקנן לצדו, גדול יותר, עם חזה נקי ללא פסים וכתם צוואר כהה, בליטת אברות ראשוניות ארוכה יותר, מקור קטן יותר וקול שונה לחלוטין. העפרונן האסייתי (Alaudala cheleensis) ממזרח מעט גדול יותר ובהיר יותר מלמעלה, עם קצות כנף מחודדים יותר ויותר לבן בזנב.

בית גידול

מישורים פתוחים וחשופים למחצה עם עשב כתמי ושיחים נמוכים: ערבה יבשה, ערבת מלח ואחו מליח סביב אגמים פנימיים כגון טוז גולו, מדבר-למחצה חולי ומשטחי חצץ חשופים. ניזון בהליכה על הקרקע הפתוחה בין הגבשושיות, ומקנן שם גם הוא, בגומה באדמה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מהשוליים המערביים של הערבה הפונטית מזרחה דרך הערבות הכספיות וערבות מרכז אסיה עד דרום הרמה המונגולית, ודרומה דרך מזרח אנטוליה ומרכזה, עבר הקווקז וצפון הרמה האיראנית עד מסופוטמיה והמדבריות שמדרום להינדו כוש. בתחום מדריך זה הוא אפוא מקנן רגיל של הערבה, אך חלק גדול מתחומו נמצא הרחק מעבר לו. העופות הצפוניים חורפים במזרח התיכון ובצפון-מערב תת-היבשת ההודית; העופות האנטוליים יציבים ברובם. לא נרשם בחצי האי האיברי.

קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

אין קיצור דרך: יש להגיע לערבה. האפשרות הקלה ביותר היא מרכז אנטוליה במאי – משטחי המלח החשופים סביב טוז גולו, שבהם העופות מרחפים בשירה מעל המישור וניזונים בין צמחי המלח. בצפון-מערב אירופה המין הוא מבקר נדיר מאוד וכמעט אף פעם אינו ודאי על סמך הנוצה בלבד; תצפיות ישנות של 'עפרונן גמדי' (במובן הרחב) אינן ניתנות כולן לשיוך לאחד המינים מאז שהזוג פוצל. הקלטות קול, ובמידת האפשר נוצות לבדיקת DNA, חשובות כאן יותר מצילומים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). האיגוד העריך את המין בנפרד לאחר הפיצול: תחום התפוצה גדול מאוד והמספרים גבוהים. אף על פי כן הערבות שבהן הוא חי נתונות ללחץ של הסבה לחקלאות, השקיה והתכווצות אגמי המלח של מרכז אסיה. מאחר שנספר בנפרד רק לאחרונה, נתוני מגמה כמעט אינם קיימים; רוב מה שמתפרסם תחת 'עפרונן גמדי' מתייחס לעופות המערביים.

שם מדעי

Alaudala heinei | (Homeyer, 1873) (GBIF: Calandrella rufescens)

Homeyer תיאר את המין ב־1873 בשם Calandritis heinei; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Alaudala הוגדר ב־1856 על ידי Horsfield & Moore. Alaudala היא צורת הקטנה לטינית של Alauda, ומכאן 'עפרוני קטן'. heinei מנציחה את האספן הגרמני פרדיננד היינה (1809–1894), שאוסף הציפורים שלו שמור בהלברשטט. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אזור הוולגה.