לבנית ים-סוף (Egretta gularis) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

צורות צבע

לבנית ים-סוף, צורה לבנה — **צורה לבנה** · צילום: Charles J. Sharp — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

לבנית ים-סוף, צורה אפורה-צפחה, עם פס גרון לבן — **צורה אפורה-צפחה, עם פס גרון לבן** · צילום: Pacocreat — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

קול

שותקת, אף יותר מהלבנית הקטנה. כשהיא ממריאה היא משמיעה kwok נמוך וצרוד, קצר וצורם, ומריבות על קו המים מפיקות צווחה חורקת. במושבות בים סוף נשמעים הנחרות והקרקורים הרגילים של אנפות, אך הרחק מהקן כמעט אין שומעים אותה.

האזנה: קריאהXC988666

הקלטה: David Darrell-Lambert — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

מעט גדולה יותר ובבירור כבדה יותר מהלבנית הקטנה, עם צוואר ארוך ועבה יותר ובעיקר מקור חזק יותר: גבוה בבסיסו, עם הרכנה קלה של הלסת העליונה, ובדרך כלל בצבע קרן, זיתי או עם לסת תחתונה צהובה בבירור. הרגליים עבות וכהות, והצהוב עולה מעל האצבעות – אצל ציפורים רבות הרבה במעלה השוק. הצורה האפורה-צפחה כהה ואפורה באופן אחיד עם פס גרון לבן וחד, לעתים עם לבן בכנף; בחיזור הרסן מוורד והחלקים החשופים מקבלים גוון חם יותר. הצורה הלבנה לבנה כולה ומסגירה את עצמה רק במקור, ברגליים ובמבנה. בין השתיים מצויות ציפורים אפורות עם כתמים לבנים. בתעופה היא נראית כבדה יותר ומוטה קדימה יותר מהלבנית הקטנה, עם משקי כנף איטיים יותר.

מינים דומים

רק הצורה הלבנה מהווה בעיה; לציפור אפורה-צפחה אין מין בלבול באזור זה. מול הלבנית הקטנה שלושה דברים חשובים, לפי הסדר הזה. המקור: אצל הלבנית הקטנה דק, ישר, מחודד ושחור כולו כל השנה; אצל לבנית ים-סוף כבד יותר, גבוה יותר בבסיס, מורכן מעט וכמעט תמיד עם צהוב או צבע קרן. הרגליים: ללבנית הקטנה שוקיים שחורות עם אצבעות צהובות וחדות-תחום, ואילו רגלי לבנית ים-סוף עבות יותר והצהוב ממשיך מעל המפרק. מבנה והתנהגות: לבנית ים-סוף גדולה ומסיבית יותר עם צוואר עבה יותר, ומחפשת מזון באופן מתון יותר, לעתים קרובות פורשת את כנפיה כמטריה מעל המים, ואילו הלבנית הקטנה רצה ומנפנפת. יש להכיר בגבולות הזיהוי – שני המינים מתרבים ביניהם, יש לבניות קטנות עם מעט צהוב בבסיס המקור ולבניות ים-סוף עם מקור כמעט כהה, ובוויקישיתוף השתיים מתויקות לעתים קרובות זו בשם זו. ציפור לבנה שאינה עומדת באחת משלוש הנקודות מוטב להשאיר ללא זיהוי. הלבנית הגדולה גדולה בהרבה, מקורה צהוב בחורף ואצבעותיה תמיד שחורות; אנפית הבקר קטנה וגוצה עם מקור צהוב קצר.

בית גידול

חופית במובן המחמיר ביותר. היא מחפשת מזון במשטחי אלמוגים וסלעים המתייבשים, בחופי בוץ וחול בשפל, במנגרובים ובסביבת נמלים, ובבריכות המלח, בבריכות הדגים ובבריכות השפכים של אילת ושל החוף הצפון-מערבי של ים סוף. היא נמנעת ממים בפנים הארץ; לבנית ים-סוף מעל תעלה חקלאית היא מעצם הגדרתה ציפור במקום הלא נכון.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

במקורה ציפור של החוף האטלנטי של מערב אפריקה, של ים סוף והמפרץ הפרסי, ושל חופי האוקיינוס ההודי. בתחום המפה מפרץ עקבה הוא המקום האמין: מספרים קטנים מצויים כל השנה באילת, ולאורך החוף הצפון-מערבי של ים סוף היא נפוצה. בחצי האי האיברי היא מופיעה באופן קבוע במספרים קטנים, בעיקר בצד האטלנטי – חופי ואלבה וקדיס והגוודלקיביר התחתון – ועוד ציפורים בחוף הים התיכון ובדלתת האברו; בדרך כלל אלה פרטים לבנים או ביניים. צפונה יותר, עד חצי האי האיטלקי ואנטוליה, יש רק תצפיות פזורות.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בים סוף פשוט יש ללכת לאורך קו המים בזמן השפל: על משטח האלמוגים החשוף הציפור עומדת בדרך כלל לבדה, ומבט אחד מראה כמה כבד המקור. בחצי האי האיברי ההפך הוא הנכון – יש לחפש אותה בין הלבניות הקטנות בבריכות המלח וב-marismas (הביצות המלוחות-למחצה של שפך הגוודלקיביר), משום שהשכנות הן קנה המידה הטוב ביותר הזמין. במקרה של ספק יש לצלם את המקור והרגליים מהצד בזווית ישרה; שתי תמונות אלה מכריעות בבית את מה שנותר פתוח בשטח.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): התחום משתרע על שלושה אזורי חוף והמספרים נראים יציבים. בתחום המפה המספרים קטנים ולכן פגיעים – בנייה לאורך חוף ים סוף, נופשים ההולכים על משטחי השונית ואובדן מנגרובים לוחצים עליה במקומות מסוימים. כמה פעמים הציפור נמצאת בפועל באירופה יתברר רק כאשר צופים יבחנו בקפידה את המקור, הרגליים והמבנה.

שם מדעי

Egretta gularis | (Bosc, 1792)

Bosc תיאר את המין ב־1792 בשם Ardea gularis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Egretta הוגדר ב־1817 על ידי Forster. Egretta מהפרובנסלית aigrette, שמה של הלבנית הקטנה, צורת הקטנה של aigron 'אנפה'. gularis בלטינית 'של הגרון', מ-gula 'גרון', על שם הגרון הלבן שמפר את הנוצות הכהות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נהר סנגל.