כל המינים › ציפורי שיר › סיטיים › סיטת צוקים
סיטת צוקיםסִיטַת צוּקִים | Sitta neumayer
Rotsklever | Western Rock Nuthatch | Trepador rupestre | Felsenkleiber | Sittelle de Neumayer
הסיטה שוויתרה על העצים. סיטת הצוקים חיה על סלע גיר חשוף – קירות נקיקים, מצוקים, שדות סלעים, חומות ישנות וחורבות מדלמטיה ועד הזגרוס – ורצה על סלע אנכי בדיוק כפי שקרובותיה ביער רצות על קליפת עץ. קולה הוא אחד הקולות החזקים ביותר בנקיק בבלקן, ואת כד הבוץ שהיא בונה לקינון אי אפשר לבלבל עם שום דבר אחר.
קול
חזק מאוד ביחס לציפור כה קטנה, ובנקיק הקול מהדהד בין הקירות. הקריאה היא tsik חד וקשה, הנורה בסדרות מהירות כשהציפור נרגשת. השיר הוא סלסול צלול, מצלצל ומואץ, tui-tui-tui-tui, ההופך כמעט לטרטור בסופו ונישא למאות מטרים. לרוב שומעים את הציפור משפת הנקיק הרבה לפני שמוצאים אותה על הקיר.
הקלטה: Frantz Barrault — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
גדולה וכבדה מהסיטה האירופית, עם מקור ארוך וחזק יותר וראש גדול, כך שהיא נראית כבדה בחלקה הקדמי. החלק העליון כחול-אפור אחיד, הפנים והגרון לבנים, החלק התחתון חום-צהבהב בהיר המתחמם מעט לכיוון הבטן והשת אך לעולם אינו מגיע לכתום-חלודי של ציפור היער. פס העין השחור ארוך ועבה, רחב ביותר מאחורי העין, ודועך בצד הצוואר. אין לבן בזנב – סימן שלילי. הזוויגים דומים; הצעירים דהויים וקצרי-מקור יותר. הרגליים והאצבעות כבדות ואפורות. כל מה שבציפור בהיר וגס יותר מאשר אצל קרובותיה ביער.
מינים דומים
הסיטה האירופית קטנה יותר, חומה-צהבהבה מלמטה, מראה כתמים לבנים בזנב והיא ציפור של עצים; שתיהן נפגשות רק במקום שבו היער נוגע בסלע, ושם ההתנהגות מכריעה. סיטת הצוקים המזרחית, של מזרח אנטוליה, הקווקז והרמה האיראנית, גדולה עוד יותר, עם פס עין רחב עוד יותר הנמשך לאחור אל הגב העליון ופנים לבנות יותר; באזור החפיפה נדרש מבט טוב על אורך המקור ורוחב הפס. גם הכותלי מחפש מזון על מצוקים, אך הוא אפור עם כתמי כנף ארגמניים, בעל מקור ארוך ומעוקל, ומרפרף כפרפר. טפסי עצים אינם מופיעים כלל בנוף הזה.
בית גידול
סלע חשוף בשטח חם ופתוח: נקיקי גיר, מצוקים, שדות סלעים, מפולות אבנים ורמות שעברו בליה, וגם חומות ישנות, חורבות, תמוכות גשרים ומחצבות. בין הסלעים צומחים בדרך כלל גריגה ובתה, והציפור מחפשת מזון גם שם, מקפצת על אבנים ובין העשבים הנמוכים. מגובה פני הים ועד הרבה מעל אלפיים מטר, וציפורי ההרים יורדות נמוך יותר בחורף. הקן אופייני: מבנה דמוי בקבוק או כד מבוץ, גללים ושיער או נוצות, המודבק לקיר סלע או לתוך סדק או גומחה מקורה, עם מנהרה קצרה ככניסה. בנייתו נמשכת שבועות, והסדקים סביבו נדחסים בנוצות, בכנפי חרקים ובקונכיות חלזונות. קן עשוי לשמש שנים ברציפות.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מחוף הים האדריאטי המזרחי דרך דרום הבלקן, כולל איים רבים, והלאה דרך אנטוליה, צפון הלבנט והרמות הכורדיות ועד הקווקז והזגרוס. רק השוליים המזרחיים ביותר של תחום זה נמצאים מחוץ לתחום המפה של מדריך זה. היא תושבת קבע בכל מקום; רק האתרים הגבוהים ביותר ננטשים בחורף. בשטח מתאים היא מצויה, ובדרום הבלקן היא תושבת קבועה של נקיקי הגיר.
- יציב
- קינון (קיץ)
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
יש להגיע לנקיק גיר בזריחה – מטאורה, נקיק ויקוס, המצוקים שמעל דלפי, הצוקים ליד קאלוני בלסבוס – ולהקשיב קודם לסלסול המואץ. אחר כך יש למצוא את הציפור במשקפת על הקיר: היא נעה בריצות אופקיות מקוטעות, לעתים קרובות הפוכה מתחת לבליטה. יש לסרוק גם את הצד המוצל של בליטות, לחיפוש גוש בוץ אפור-חום בגודל אגרוף עם חור עגול בו. זהו הקן, והציפור לעולם לא תהיה רחוקה.
מצב שימור
אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תחום גדול וצפיפויות גבוהות בשטח מתאים. המין מרוויח ממבני אדם יותר משהוא מפסיד מהם: חורבות, קירות טרסות וגשרים ישנים מספקים אתרי קינון נוספים. בעיות מקומיות קיימות, בעיקר חציבת מחצבות בקירות נקיקים והתכסות מדרונות סלעיים פתוחים בשיחים כשהרעייה נפסקת. תוכניות טיפוס ומסלולי טיפוס על מצוקים עמוסים עלולים להפריע לאתרי קינון.
שם מדעי
Sitta neumayer | Michahelles, 1830
Michahelles תיאר את המין ב־1830 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Sitta הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Sitta הוא השם היווני העתיק sittē לסיטה. neumayer נקרא על שם פרנץ נוימאייר (1791–1842), חוקר טבע וסוחר פריטי טבע אוסטרי שחי ברגוזה, היא דוברובניק של היום, ומכונה בתיאור המקורי חוקר טבע פעיל שם. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־דוברובניק, קרואטיה.