דוחל חום-גרוןדּוּחַל חוּם-גָּרוֹן | Saxicola rubetra

קול

הקריאה היא tu שרוק ורך ואחריו שתי נקישות יבשות: tu-tek-tek. היא רכה ופחות אבנית מה-chack הקשה של הדוחל שחור-הגרון, אך הקצב זהה, וממרחק השתיים דומות מאוד. השיר הוא משפט קצר, שקט ומהיר של צלילים גרודים ושרוקים, ולעתים קרובות משולבים בו חיקויים של ציפורי שטחי עשב אחרות – זרעית השדה, נחליאלי צהוב, ביצנית לבנת-כנף – המושמע מעמדה או בתעופת שיר קצרה. נשמע מסוף אפריל ועד יולי, בעוצמה הרבה ביותר בשבוע הראשון אחרי ההגעה.

זיהוי

קטן, דק וזקוף, עם זנב קצר וכנפיים ארוכות בבירור: אצל ציפור יושבת האברות הראשוניות מגיעות הרחק מעל בסיס הזנב. הסימן העיקרי הוא פס הגבה הרחב בצבע קרם, הנמשך הרבה מאחורי העין והופך את הלחי הכהה למסכה; מתחתיו פס בהיר שני עובר לאורך הגרון כמו שפם. החלקים העליונים חומים חמים ומפוספסים בכבדות, החזה כתום-חום-צהבהב, ההולך ודוהה אל הבטן. הסימן השני נמצא בזנב: כתם לבן בכל צד של בסיס הזנב, בולט במיוחד בתעופה. הזכר באביב הוא הגרסה החדה ביותר – לחי כמעט שחורה, פס לבן בוהק וכתם כנף לבן – אך גם הנקבה, הצעיר והציפור העמומה בסתיו מראים את פס הגבה ואת בסיס הזנב הלבן. מי שרואה את שני הסימנים הללו – הציפור מזוהה.

מינים דומים

הדוחל שחור-הגרון הוא המין היחיד שעמו מתבלבלים באמת – ראו גם את דף המין שלו. אין לו פס גבה בשום לבוש: ראש הזכר שחור כולו, ראש הנקבה חום כהה אחיד, כך שהפנים נראות סגורות ולא מפוספסות. זנבו כהה אחיד ללא פינות לבנות, גבו מפוספס פחות בחדות, ומתארו עגול יותר, קצר כנף יותר וארוך זנב יותר. גם בית הגידול מסייע: הדוחל חום-הגרון יושב בשטחי עשב לחים ועשירים בצמחים עשבוניים ולאורך סוללות תעלות, הדוחל שחור-הגרון בבתה יבשה, בדיונות ובשולי דרכים. ולוח השנה מכריע ברוב המקרים: בין נובמבר למרץ דוחל באירופה אינו יכול להיות דוחל חום-גרון, כי אז הוא בסאהל. לדוחל המזרחי, הנודד התועה בסתיו, עשוי להיות פס גבה בהיר, אך חסר לו בסיס הזנב הלבן ובמקומו יש לו שת גדול בצבע קרם ללא פסים. הסלעית האירופית גדולה וארוכת רגליים יותר, עומדת על הקרקע ולא על גבעולים, ומראה שת לבן רחב עם דגם שחור בצורת טי הפוכה בזנב.

בית גידול

שטחי עשב פתוחים ועשירים בצמחים עשבוניים, עם מבנה צמחייה מגוון, שאינם נכסחים מוקדם מדי: אחוי שחת אקסטנסיביים, שטחי עשב לחים ורטובים עם סמר וחומעה, סוללות תעלות פרועות ותעלות, שולי ביצות כבול מורמות ובתה לחה, ובהרים אחוים פורחים הרבה מעל גבול העצים. הדרישה הקבועה היא שילוב של גבעולים גבוהים ונוקשים לצייד מהם, כר עשב צפוף להסתרת הקן ושפע חרקים. בנדידה הוא משתמש בכל מה שבולט: צמחי תפוחי אדמה, חמניות, שולי תירס, עמודי גדר וראשי דרדרים.

תפוצה ונדידה

מקנן מהאיים הבריטיים וצפון-מערב חצי האי האיברי מזרחה מעבר לאוב, ומצפון סקנדינביה דרומה עד מרכז חצי האי האיברי, מרכז חצי האי האיטלקי והקווקז; כל הציפורים חורפות באפריקה שמדרום לסהרה, ממערב אפריקה מזרחה עד מזרח אפריקה ודרומה עד דרום-מרכז אפריקה. באי בריטניה הגדולה הוא כיום בעיקר ציפור של רמות – ויילס, הפנינים, הרמות הדרומיות והעמקים הסקוטיים – לאחר שנסוג כמעט לחלוטין מהשפלה בדרום ובמזרח. בחצי האי האיברי הוא מקנן רק בשליש הצפוני – מהפירנאים המזרחיים דרך הרי קנטבריה והרי גליסיה אל הצפון-מערב הרחוק של חצי האי, ודרומה עד הרי מדריד ואווילה – באחוי שחת ובמרעה הררי, בכיסים מקוטעים יותר ויותר. כעובר, לעומת זאת, ניתן עדיין לראותו בכל מקום, מאמצע אוגוסט ועד תחילת אוקטובר, בשולי שדות ובשטחים פרועים בכל האזור.

• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

באזורי הקינון הזכר יושב שקט וזקוף ופס הגבה הלבן מזהה אותו מיד. לעוברים ספטמבר קל בהרבה: יש ללכת לאורך שדה תפוחי אדמה, שדה חמניות או שולי שדה פרועים ולבחון כל ציפור קטנה היושבת על ראש הגידול. כשהיא מתעופפת יש להביט בבסיס הזנב – שני כתמים לבנים, והזיהוי הושלם.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך הוא מציפורי השטחים החקלאיים שנפגעו קשה ביותר במערב אירופה. הסיבות מתועדות היטב וכולן מצביעות על שטחי העשב: אחוי שחת הוסבו לשטחי עשב לייצור, מדושנים בכבדות ודלי מינים, מפלסי מי התהום הונמכו, והכיסוח מוקדם ותכוף יותר, כך שקינים וגוזלים נעלמים מתחת למכסחה ביוני. לכך נוסף אובדן סוללות תעלות פרועות, תעלות ופינות נידחות – עמדות התצפית שהציפור תלויה בהן – וירידה בחרקים גדולים. במקום ששוקמו שטחי עשב רטובים, עשירים בצמחים עשבוניים ונכסחים מאוחר הוא חוזר, אך רק במספרים קטנים ורק במקום שהניהול נשמר שנה אחר שנה.

שם מדעי

Saxicola rubetra | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Motacilla rubetra; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Saxicola הוגדר ב־1802 על ידי Bechstein. Saxicola בלטינית, מ-saxum 'אבן, סלע' ו--cola 'שוכן', מ-colere 'לגור': 'שוכן סלעים', על שם הקרקע הפתוחה והאבנית שבה עופות אלה שוהים. rubetra הוא שם לטיני לציפור קטנה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.