צוקית בודדתצוּקִית בּוֹדֶדֶת | Monticola solitarius

קול

השיר הוא הסימן הטוב ביותר ממרחק: משפטים איטיים, חזקים ודמויי חליל של ארבעה עד שמונה צלילים, מופרדים בהפסקות ארוכות, הנשמעים לרוחב ערוץ שלם או אגן נמל. דומה באיכותו לשחרור אך קצר יותר, קטוע, גבוה יותר, וללא סיום ממלמל. שר מהנקודה הגבוהה ביותר הזמינה, שפת מצוק, צריח או אנטנת טלוויזיה, ולעתים בתעופת שיר גולשת קצרה. קריאות: chak-chak קשה הנשמע למרחק ו-seee דק וממושך. שר מפברואר עד יוני, בעיקר עם אור ראשון.

זיהוי

ציפור ארוכה ודקה דמוית קיכלי, עם מקור כהה וארוך, זנב כהה ארוך למדי ויציבה זקופה עם כתפיים גבוהות. הזכר כחול-צפחה כהה כולו; בשמש ומקרוב הכחול עמוק, ובאור נגדי או ממרחק הוא נראה פשוט שחור. בנוצה טרייה בסתיו שוליים בהירים צרים יוצרים מראה קשקשי דק. הנקבה חומה-אפורה כהה מלמעלה ובצבע חול מלמטה, וכל החלק התחתון מכוסה בצפיפות בסהרונים כהים, עם טבעת עין בהירה חלשה; הצעירים דומים לה אך מנוקדים גם בגב. בכל הנוצות: מקור כהה, זנב ארוך, ואין אדום או כתום בשום מקום.

מינים דומים

צוקית חכלילית היא ההשוואה הראשונה, והזנב מכריע (ראו בדף המין שלה). לה זנב קצר יותר בצבע כתום-אדום וחלק תחתון כתום; לצוקית הבודדת זנב ארוך יותר וכהה כולו, ללא אדום כלל. הנקבה של הצוקית הבודדת קרה יותר וחומה-אפורה כהה יותר מהנקבה של הצוקית החכלילית, ומסומנת בסהרונים ולא בגליות דקות. השחרור הוא מקור הטעות השני, במיוחד באור נגדי על גג: לזכר השחרור מקור צהוב וטבעת עין צהובה, זנב ארוך יותר וראש עגול יותר, והוא מקפץ על דשא במקום לעמוד זקוף על אבן. גם זרזיר מצוי נראה כהה על רעף רכס ממרחק, אך זנבו קצר בהרבה, כנפיו משולשות, והוא הולך ולא מקפץ. נודדים תועים מהמזרח עשויים להשתייך לתת-המין philippensis, שבטנו ערמונית מתחת לחזה הכחול.

בית גידול

סלע חם ויבש במובן הרחב: מצוקי ים וחופים סלעיים, ערוצי גיר וקניונים, מדרונות הרים תלולים, מחצבות, ובכל דרום אירופה גם מבנים, באותה מידה כמו סלע טבעי. טירות, חומות עיר, קתדרלות, מבצרים, חורבות, גשרים וסוללות נמל ישנות משמשים לה מצוקים, והיא גם מקננת וגם צדה עליהם, ולוקחת חרקים ולטאות מהכרכוב, מהכיכר שמתחת ומרעפי הגג. מגובה פני הים עד כ-2,000 מטרים, והאתרים הגבוהים ביותר מאוכלסים רק בקיץ.

תפוצה ונדידה

מחצי האי האיברי ומצפון-מערב אפריקה לרוחב כל אגן הים התיכון והמזרח התיכון, ומזרחה דרך מרכז אסיה עד סין ויפן. בחלק המערבי של תפוצה זו היא יציבה, עם תנועות גובה בלבד; האוכלוסיות המזרחיות נודדות. סביב הים התיכון היא מקננת נפוצה בחוף ובהר: בחצי האי האיברי מהקוסטה בראווה עד גיברלטר ומהפירנאים עד הסיירה נבדה, נדירה רק בחוף הקנטברי ובמישורי החקלאות הגדולים, ובמלטה, בסרדיניה, בסיציליה ובאיי הים האגאי היא מהציפורים הנפוצות ביותר במצוקים. יציבה גם בצפון אפריקה, באנטוליה ובלבנט. מצפון לאזור הים התיכוני היא נדירה מאוד, עם רישומים בודדים בלבד בצפון-מערב אירופה.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

קלה ביותר במרץ ובאפריל, בשעות הבוקר המוקדמות, מנקודת תצפית מעל ערוץ, אגן נמל או עיר עתיקה מוקפת חומה בדרום אירופה: ערוצי הדוראטון או החוקאר, טירה בפנים חצי האי האיברי, מצוקי מלטה או של אי בים האגאי. יש לאתר אותה תחילה לפי הקול: המשפטים האיטיים דמויי החליל עם ההפסקות ביניהם מסגירים את מקום העמידה. אחר כך יש לסרוק את הנקודות הגבוהות ביותר, צלב במגדל, פסגת סלע או אנטנה, ולבחון את היציבה: זקופה, הראש מורם מעט, הזנב תלוי. בשעות אחר הצהריים השמשיות הכחול נראה רק מקרוב; באור נגדי של בוקר צירוף הצללית של מקור ארוך, זנב ארוך ונקודת עמידה עליונה מזהה אותה מהר ביותר.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ויציבה ברוב דרום אירופה. הבעיות מקומיות: שיקום טירות, מגדלי כנסיות וחומות עיר שבו נאטמים גומחות וסדקים, הרחבת מחצבות, טיפוס על קירות קינון, ובחלקים מאזור הים התיכון לכידה בלתי חוקית לסחר בציפורי כלוב. במקומות שבהם מבנים ישנים שומרים על החורים שלהם ומצוקים אינם מופרעים בעונת הקינון, המין שומר על מעמדו ללא קושי.

שם מדעי

Monticola solitarius | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם [Turdus] solitarius; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Monticola הוגדר ב־1822 על ידי Boie. Monticola בלטינית 'שוכן הרים', מ-mons, montis 'הר' ו-colere 'לשכון'. solitarius בלטינית 'בודד', על שם הרגל העוף לחיות לבדו או בזוגות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־איטליה.