סיס לבן-שת (Apus caffer) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

אינו קולני במיוחד וקל להחמיץ אותו. הקריאה היא סלסול נמוך וגרוני, המושווה לעתים קרובות לציוץ של עטלף, tsirrr, כמעט תמיד ליד הקן ולעתים רחוקות גבוה באוויר. יש להקשיב מתחת לגשר מאוכלס באמצע היום, כשהבוגרים נכנסים ויוצאים מקיני הבוץ.

האזנה: קריאהXC599145

הקלטה: Tony Archer — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

באורך 14–15.5 cm הוא קצר מעט מסיס החומות, אך הגוף הצר והכנפיים הדקות גורמים לו להיראות קטן וחד בהרבה. הנוצות חומות-שחורות מבריקות; על הגרון כתם לבן קטן ותחום בחדות, וסהר לבן צר חוצה את השת ואינו ממשיך אל הצדדים. הזנב ארוך ומפוצל עמוק, אך בתעופה הוא בדרך כלל מוחזק סגור ונראה כחוד יחיד, והפיצול נפתח רק בפנייה. התעופה מהירה, עם פניות חדות ודאייה קצרה, ובדרך כלל הוא נראה יחיד או בזוגות בין סיסי חומות.

מינים דומים

סיס החומות גדול יותר (17–18.5 לעומת 14–15.5 cm), עם כנפיים נוקשות דמויות חרמש, זנב קצר ומפוצל ונוצות חומות-פחמיות אחידות, לכל היותר עם כתם גרון בהיר; לעולם אין לו שת לבן. סיס חוורוור חום יותר, עם דגם ראש וגרון בולט יותר וכנפיים רחבות יותר בבסיסן, וגם לו אין שת לבן. סיס ההרים גדול בהרבה ובעל בטן לבנה, לא שת לבן. מבין שלושת הסיסים הקטנים בעלי השת הלבן, הסיס לבן-השת הוא הדק ביותר, וזנבו הארוך והמפוצל ביותר; הפס הלבן שלו הצר ביותר והיחיד שאינו מגיע לצדדים, וגרונו הלבן הקטן ביותר. סיס גליל קטן וגוץ יותר, עם פס רחב ומרובע הנמשך הרחק אל הצדדים וזנב קטוע ישר. סיס הורוס הוא ביניים: פס רחב המסתיים בצדדים האחוריים, ופיצול רדוד.

בית גידול

מקנן מתחת לגשרי כבישים ומסילות, במעבירי מים, במנהרות ובמערות בקירות סלע, תמיד במקום שבו סנוניות מערות מערביות בנו את קיני הבוץ דמויי הקנקן שלהן. צד מעל דהסה, מטעי זיתים, שטחים חקלאיים ועמקי נהרות, לעתים קרובות נמוך מעל מים ועצים פזורים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מין אפריקני המקנן בדרום-מערב חצי האי האיברי מאז אמצע המאה הקודמת: הוא נמצא ליד מצר גיברלטר ב-1964 וקינון אושר ב-1967. האוכלוסייה האיברית מוערכת בכ-100–150 זוגות, כשמונים אחוז בערך בקדיס ובקורדובה, והגבול הצפוני בקסרס ובטולדו. הציפורים מגיעות בסוף אפריל או במאי ועוזבות בין סוף אוקטובר לתחילת נובמבר, מאוחר יותר כמעט מכל נודד אחר בחצי האי. בתוך שטח מדריך זה אזורי הקינון האחרים היחידים נמצאים בצפון-מערב הרחוק של אפריקה.

קינון (קיץ)
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

יש לבחור גשר אבן או בטון מעל נהר או נחל ברכסי קדיס, בקורדובה או בצפון מחוז סביליה, ולסרוק את קיני הבוץ של הסנוניות על הקשת בין יוני לספטמבר. יש לשמור מרחק מפתח הקן: הסיסים עפים ישר פנימה וקל לעקוב אחריהם ממרחק רב.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ואם בכלל – במגמת עלייה, בין היתר משום שגשרים חדשים מספקים אתרים נוספים לקיני סנונית המערות המערבית שבהם המין תלוי. בחצי האי האיברי האוכלוסייה נשארת קטנה מאוד. הסיכונים העיקריים הם עבודות ניקוי ותיקון בגשרים ובמנהרות בעונת הקינון, והסרה שגרתית של קיני סנוניות.

שם מדעי

Apus caffer | (Lichtenstein, 1823)

Lichtenstein תיאר את המין ב־1823 בשם Cypselus caffer; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Apus הוגדר ב־1777 על ידי Scopoli. Apus בלטינית 'סיס', מהיוונית a- 'בלי' ו-pous 'רגל', שכן הקדמונים ראו בו מעין סנונית חסרת רגליים. caffer היא בלטינית מודרנית 'של דרום אפריקה', על שם אזור הכף שבו נאסף פרט הטיפוס. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מזרח מחוז הכף.