סיס גליל (Apus affinis) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

קורא הרבה במושבה. הקריאה היא סלסול נקישתי מהיר וצווחני, tirrr-tirrr-riririh, המושמע בידי כמה ציפורים בבת אחת בעודן חגות סביב אתר הקן. היא גבוהה, יבשה ונקישתית יותר מהצריחה הממושכת של סיס החומות. הרחק מהמושבה המין בדרך כלל שותק.

האזנה: קריאות של להקה מעל המושבהWikimedia Commons

הקלטה: JMK — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטן וגוץ, באורך 12 cm, עם כנף רחבת-בסיס וקצה קהה יותר משל סיס החומות. הזנב קטום ישר ונראה מעוגל כשהוא פרוש; אין בו פיצול כלל. השת הלבן גדול ומרובע ונמשך הרחק אל הצדדים, כך שהפס נשאר נראה מהצד ומלמטה בזווית. על הגרון כתם לבן גדול ותחום בחדות המגיע עד הפנים. התעופה מרפרפת ומתפתלת יותר משל סיס החומות, עם גלישות קצרות יותר ומשקי כנף מרפרפים רבים יותר.

מינים דומים

סיס החומות גדול בהרבה (17–18.5 לעומת 12 cm), עם כנפיים נוקשות דמויות חרמש, זנב קצר ומפוצל ונוצה חומה-פיחית אחידה המראה לכל היותר כתם גרון בהיר; אין לו לעולם שת לבן. הסיס החוורוור חום יותר, עם דוגמת ראש וגרון חזקה יותר וכנפיים רחבות-בסיס יותר, וגם לו אין שת לבן. סיס ההרים גדול בהרבה ובעל בטן לבנה, לא שת לבן. מבין שלושת הסיסים הקטנים בעלי השת הלבן, סיס הגליל הוא הקטן והגוץ ביותר: פס השת הוא הרחב והמרובע ביותר ומגיע הכי רחוק אל הצדדים, הגרון הלבן הגדול ביותר, והוא היחיד מהשלושה עם זנב קטום ישר. הסיס לבן-השת דק יותר, עם סהר לבן צר שאינו מגיע לצדדים וזנב ארוך ומפוצל עמוק. סיס הורוס הוא בתווך: פס רחב המסתיים בצדדים האחוריים, וזנב מפוצל רדוד.

בית גידול

ציפור מושבתית של מבנים וסלעים: מקנן מתחת לגשרים וגשרי עמודים, במעבירי מים, מתחת לשולי גגות ולמדפים בולטים, ועל קירות סלע בערוצים ובמצוקי ים. ניזון מעל ערים וכפרים, מעל מאגרים ונהרות ומעל השטחים החקלאיים שמסביב, בדרך כלל נמוך יותר מסיס החומות.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מצוי וברובו תושב קבע בצפון אפריקה, מהמגרב מזרחה עד עמק הנילוס, ומזרחה יותר בלבנט ובדרום אנטוליה. בחצי האי האיברי הוא מקנן מאז 2000, כשהקינון המאומת הראשון נמצא בסיירה דה לה פלטה ליד טריפה; אחריו באה מושבת נמל בצ'יפיונה, שעדיין אינה מונה יותר מכמה עשרות ציפורים. בצפון-מערב אירופה הוא נודד תועה נדיר מאוד, רוב התצפיות במאי, ופרטים בודדים מגיעים עד האיים הבריטיים וחוף הים הצפוני הדרומי.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

חפשו אותו בדרום חצי האי האיברי סביב גשרים ומבני נמל ליד טריפה וצ'יפיונה, או במגרב מעל רובע המדינה וחומות העיר העתיקה, וסרקו להקות סיסים לאיתור צורה קטנה וגוצה יותר. אצל כל סיס בעל שת לבן הניחו לזנב להכריע תחילה: זנב קטום ישר פירושו סיס גליל.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ובעלייה באזורים רבים, משום שגשרים, גשרי עמודים ומבנים מספקים אתרי קינון נוספים. יש הפסדים מקומיים: באנטוליה אוכלוסייה אזורית אחת פחתה במחצית לאחר שמאגרים הציפו את אתרי הקינון שלה. בחצי האי האיברי ההתיישבות עדיין צעירה והמספרים קטנים, ולכן להפרעה במושבה אחת יש משקל ממשי.

שם מדעי

Apus affinis | (Gray, 1830)

Gray תיאר את המין ב־1830 בשם Cypselus affinis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Apus הוגדר ב־1777 על ידי Scopoli. Apus בלטינית 'סיס', מהיוונית a- 'בלי' ו-pous 'רגל', שכן הקדמונים ראו בו מעין סנונית חסרת רגליים. affinis היא בלטינית 'קרוב, דומה'; לאיזה מין הציפור אמורה להידמות אינו ברור מן התיאור. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הגנגס, הודו.