עיטם לבן-זנב (Haliaeetus albicilla) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

בדרך כלל שותק הרחק מהקן. סביב הקן ולאורך גבול הטריטוריה הוא משמיע סדרה נובחת הנישאת למרחק של klee-klee-klee-klee, גבוהה וכמעט כשל שחף ביחס לציפור גדולה כל כך, לעתים קרובות בדואט כשהראש מוטה מעלה. בעוצמה הרבה ביותר מפברואר עד אפריל, כשהזוגות מציגים מעל עץ הקן ולעתים צונחים מטה בטפרים שלובים.

האזנה: קריאהXC1086857

הקלטה: Roland Arnison — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

הצללית היא העיקר. כנפיים גדולות מאוד, רחבות ומלבניות, עם שפה קדמית ישרה ושש אברות ראשוניות ארוכות ומאוצבעות עמוק, המוחזקות במישור אופקי שטוח – ללא V וללא בליטה. הגוף כבד, הצוואר ארוך, והראש עם המקור הצהוב הכבד בולט הרחק קדימה, בערך כמידה שהזנב בולט מאחור. הזנב קצר, ואצל הבוגרים טריזי ולבן לגמרי. בוגר: גוף חום-אדמה כהה, ראש וצוואר בהירים בגוון חול, מקור צהוב כולו והזנב הטריזי הלבן. צעיר: כהה ומנומר בהרבה, עם מקור כהה, ראש כהה וזנב כהה בעל גבעולי נוצות לבנים ונס פנימי משויש; הזנב הלבן מושלם רק אחרי ארבע או חמש שנים, ומתמלא מבפנים החוצה. לציפורים צעירות גם נוצות משנה ונוצות זנב ארוכות יותר, ולכן השפה האחורית של הכנף נראית גלית ולא ישרה.

מינים דומים

בתצפית טובה כמעט אין אפשרות לבלבול, אך ממרחק הזיהוי עלול להשתבש. עיט זהוב (Golden Eagle) דק יותר, מחזיק את כנפיו ב-V רדוד, ראשו קטן ובולט פחות בבירור מהזנב הארוך יותר, והכנף מוצרת בבסיסה; זנבו ארוך ומעוגל, לעולם לא טריזי. לנשר המקראי (Griffon Vulture) כנפיים רחבות עוד יותר, אך ראש קטן מאוד ומשוך לאחור וזנב קצר ומעוגל. עיטם לבן-זנב צעיר ורחוק, שטוח-כנפיים ורחב, עשוי להזכיר חסידה שחורה (Black Stork) או נשר, אך הראש הבולט והזנב הטריזי הקצר והכבד מכריעים. עקב חורף (Buzzard) לצדו נותן את קנה המידה הטוב ביותר: הפרש הגודל גדול מאוד.

בית גידול

מקווי מים גדולים, עשירים בדגים ושקטים: ביצות כבול, אגמי גבול, נהרות גדולים ומאגרים, ובחוף מפרצונים, פיורדים ואיי סלע קטנים. בונה קן ענפים גדול גבוה בעץ ותיק, ולעתים קרובות משתמש בו שנים רבות. ניזון בעיקר מדגים ומעופות מים, אך גם אוכל נבלות באופן קבוע – בחורף מופיע בקביעות ליד אווזים מתים ודגים שנפלטו לחוף, ולעתים קרובות חולק פגר עם עורבים שחורים, עורבים אחרים ועקבי חורף.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מאיסלנד וסקנדינביה דרך הבלטי ומרכז אירופה ועד מזרח אירופה, סיביר ומרכז אסיה; האוכלוסייה האירופית גדלה זה עשרות שנים. בצפון-מערב אירופה הוא מקנן באתרים כמו האוסטפארדרספלאסן, הביסבוס, הלאוורסמר, הדלתא הדרום-מערבית, אגמי הגבול ולאורך הנהרות הגדולים, ובחורף מצטרפות ציפורים צפוניות. בחצי האי האיברי הוא נדיר מאוד: אחרי שחרורים באסטוריאס החל מ-2021 קיננו כמה זוגות בצפון ספרד מאז 2025; בשאר האזורים לכל היותר נודד תועה.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בחורף פנו לביצה גדולה או לאגם גבול – האוסטפארדרספלאסן, הלאוורסמר, הביסבוס – וסרקו תחילה את האופק אחר צורה כהה וגושית על עמוד או על הקרח; צללית הישיבה מובחנת לא פחות מצללית המעוף. גל של בהלה בין אלפי אווזים או ברווזים צהובי-מצח מסגיר לעתים קרובות עיטם חולף עוד לפני שהוא עצמו נראה. ליד אתרי קינון שמרו מרחק והישארו על השבילים מפברואר עד יולי.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ובאירופה מספריו גדלו מאוד מאז שנות השישים. אחרי איסור ה-DDT ותכשירי חיטוי זרעים מבוססי כספית, צמצום הרדיפה והגנה ממוקדת על קינים, גדל מספרם מכמה מאות זוגות בשנות השישים לאלפים רבים כיום, עם התיישבות באזורים חדשים בצפון-מערב אירופה ובמרכזה וסביב מערב הבלטי. הרעלת עופרת מקליעים בנבלות, התנגשויות בטורבינות רוח ובקווי חשמל והפרעה בקינים הן הבעיות שנותרו.

שם מדעי

Haliaeetus albicilla | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Falco albicilla; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Haliaeetus הוגדר ב־1809 על ידי De Savigny. Haliaeetus מקורו ביוונית, מ-hals 'ים' ו-aetos 'עיט': עיט ים. albicilla בלטינית חדשה, מ-albus 'לבן' ו-cilla 'זנב', על שם הזנב הלבן של הבוגר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.