עקב שעיר-רגל (Buteo lagopus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

בדרך כלל שקט באזורי החורף. בעימותים עם עקבי חורף או עם עורבים הוא משמיע peeee-yoo ממושך ומתלונן, דק, גבוה ודומה יותר ליללת חתול מהיללה המוכרת של עקב החורף. הסיכוי לשמוע אותו קטן ומוגבל לעימותים טריטוריאליים על שטח ציד טוב; באזורי הקינון הארקטיים הוא קולני בהרבה.

האזנה: קריאהXC1168610

הקלטה: Stanislas Wroza — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

צר יותר וארוך יותר בכנף ובזנב מעקב החורף, עם ראש וחזה בהירים. הזנב מכריע: לבן נקי בבסיסו, עם פס קצה כהה ורחב התחום בחדות — פס אחד אצל נקבות וצעירים, וכמה פסים צרים יותר אצל הזכר הבוגר. לכך מצטרפים כתם בטן כהה, לעתים כמעט שחור, הבולט על רקע חזה בהיר, וכתמי שורש כף גדולים ושחורים על כנף תחתונה לבנה ברובה. לצעירים פס זנב מטושטש ורחב יותר, כתם בטן כהה ואחיד יותר וקשתית בהירה. הוא מרחף בהתמדה במקום אחד מול הרוח, גבוה יותר מעקב החורף, ודואה עם כנפיים ב-V רדוד.

מינים דומים

עקב החורף הוא מין הבלבול הממשי היחיד, והוא משתנה מאוד, ולכן יש לעבור על הסימנים בזה אחר זה. שת ובסיס הזנב: לבן נקי עם פס קצה שחור וחד אצל העקב שעיר-הרגל, ומפוספס דק ולעתים קרובות בגוון חלודה אצל עקב החורף, ללא ניגוד כזה. כתם הבטן: סינר כהה וקומפקטי על רקע חזה בהיר אצל העקב שעיר-הרגל, ואילו לעקבי חורף בהירים יש פס כהה מקוטע לרוחב הצדדים. כתמי שורש הכף: גדולים, שחורים ותחומים בחדות רבה יותר אצל העקב שעיר-הרגל. ריחוף: עקב החורף מרחף לזמן קצר ונמוך, ואילו העקב שעיר-הרגל תלוי ללא תנועה ברוח במשך דקות בגובה עשרה עד שלושים מטרים — התנהגות זו לבדה היא סימן חזק בפרט מרוחק. גם הזרון התכול סורק את אותם שדות בגובה נמוך, אך כנפיו צרות בהרבה, זנבו ארוך ודק ושתו לבן ללא פס קצה.

בית גידול

שטחים פתוחים נרחבים ללא צמחייה גבוהה: ביצות מלחה, פולדרים שיובשו לאחרונה, אדמה חקלאית מוזנחת, משטחים מנוקזים, שקעי דיונות וסוללות ים. הוא צד כמעט רק נברנים, בריחוף או בתצפית מעמוד, מחבילת חציר או פשוט מהקרקע. מקנן בטונדרה ובמדפי מצוקים בצפון סקנדינביה ומזרחה לאורך הטונדרה האירו-אסייתית.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מבקר חורף מפנוסקנדיה ומהטונדרה שממזרח לה. לאורך חוף הים הצפוני הדרומי הוא מעדיף את אזור הוואדן ואת הפולדרים הצעירים: הלאוורסמר, איי הוואדן, ביצות המלחה של חרונינגן ופריסלנד, פלבולנד והאוסטפארדרספלסן. המספרים משתנים בחדות משנה לשנה בהתאם למחזורי הלמינגים והנברנים בצפון. בחצי האי האיברי הוא נודד תועה מובהק, כמעט רק בצפון.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בין סוף נובמבר לפברואר יש לבחור יום סוער באתר פתוח גדול כמו הלאוורסמר או ביצות המלחה של טרסכלינג וטקסל: הרוח היא שגורמת לציפור לרחף הכי הרבה זמן, וכך היא מובחנת מבין עקבי החורף הנוכחים. יש לסרוק גם את עמודי הגדר ואת חבילות החציר לאורך השדות ולעקוב אחר כל עקב הממריא — בסיס הזנב הלבן עם הפס השחור מכריע בדרך כלל את הזיהוי כשהציפור מתרחקת.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך מספר הפרטים החורפים בצפון-מערב אירופה ירד בבירור בעשורים האחרונים. התנודות החזקות משנה לשנה מקשות על קריאת המגמה; ככל הנראה משפיעים הן שינויים במחזורי המכרסמים באזור הארקטי והן חורפים מתונים יותר, המאפשרים לציפורים לעצור לפני שהן נודדות רחוק כל כך דרומה.

שם מדעי

Buteo lagopus | (Pontoppidan, 1763)

Pontoppidan תיאר את המין ב־1763 בשם Falco lagopus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Buteo הוגדר ב־1799 על ידי De Lacépède. Buteo היא המילה הלטינית לעקב. lagopus ביוונית, מ-lagōs 'ארנבת' ו-pous 'רגל': 'רגל-ארנבת', על שם הרגליים המכוסות נוצות עד האצבעות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־דנמרק.