עפרוני לבן-כנף (Alauda leucoptera) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

השיר דומה לשל זרעית השדה אך עם משפטים קצרים יותר, גובה צליל גבוה יותר ומסירה צפופה יותר, עם מוטיבים החוזרים במהירות וחיקויים רבים; הוא אינו נמשך דקות ארוכות. הזכר שר בתעופת שיר גבוהה ורחבה שיכולה להגיע לעשרות מטרים מעל הערבה ומסתיימת בצניחה תלולה, וגם מרגב אדמה או מעמוד גדר. הקריאה היא chirrp חזק ונמוך, מלא ופחות מתגלגל משל זרעית השדה, ו-chrit יבש בתעופה. הוא שר מאפריל עד יולי.

האזנה: שירהXC184616

הקלטה: Albert Lastukhin — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

גדול וכבד במעט מזרעית השדה, עם מקור עבה יותר וזנב קצר. לזכר כיפה חלודה, מכסות אוזן ונוצות כתף חלודות, פנים לבנבנות עם טבעת עין דקה וחלק תחתון בהיר לא מפוספס המסומן רק בכמה כתמים בצדי החזה. המראה הקובע הוא בכנף: מכסות הכנף הקטנות ערמוניות, מכסות הכנף הגדולות וכל שטח נוצות הזרוע לבנים, ומעבר להם בולטות נוצות היד השחורות. בתעופה נוצר כך שדה לבן רחב לרוחב הכנף הפנימית, בדומה לגיבתון שלג. לזנב נוצות חיצוניות לבנות. הנקבה עמומה יותר, עם פחות חלודה בראש ובכתף ומראה אפור ומפוספס דק יותר, אך שומרת על שדה הכנף הלבן.

מינים דומים

זרעית השדה היא נקודת המוצא: יש לה רק שפה אחורית לבנה צרה, לעולם לא שדה לבן המכסה חצי מהכנף הפנימית, ללא כתף ערמונית וללא כיפה חלודה. עפרוני הענק גדול וכבד יותר, עם כתמי צוואר שחורים ותחתית כנף שחורה-פיח, כך שבתעופה הוא נראה כהה ולא בהיר. לעפרוני הפסגות אין לבן בכנף כלל. ממרחק להקת עפרונים לבני-כנף בתעופה עשויה להזכיר גיבתוני שלג, אך לאלה כנף שחורה-לבנה ללא ערמוני וקריאה מצלצלת שונה לחלוטין. אצל נקבות וצעירים שדה נוצות הזרוע הלבן נשאר הסימן המכריע.

בית גידול

ערבת מלעניים ולענה יבשה ועשירה בעשבים, שטחי עיבוד נטושים ומגודלים, מרעה רעוי נמוך ושולי שקעים מלוחים סביב אגמי ערבה. הוא מעדיף כיסוי גבוה וצפוף במעט מזה של העפרוני השחור ונמנע מקרקע חשופה של ממש. מחוץ לעונת הקינון הוא מחפש מזון בלהקות בשדות שלף, בשולי דרכים ובערבה מושלגת, לעתים קרובות יחד עם זרעיות שדה ועפרונים שחורים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן בערבות הפונטיות-כספיות – ממישור הדון ורוסטוב דרך וולגוגרד, קלמיקיה וסרטוב ועד אורנבורג – ומזרחה לאורך ערבות קזחסטן ועד דרום-מערב סיביר. רק השוליים המערביים האלה נכללים בתחום המפה; עיקר התפוצה נמצא הרחק מעבר לו. מצפון לים השחור הוא קינן בעבר בקביעות, וכיום לכל היותר באופן לא סדיר. בחורף הציפורים נעות לצפון הים השחור, לחצי האי קרים, לדרום הערבה הפונטית, לצפון הקווקז ולשפלת הים הכספי; בכפור קשה להקות מופיעות עד הבלקן ואנטוליה. מערבה יותר הוא נודד תועה, עם תצפיות בודדות בלבד במערב אירופה.

קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

מאי ויוני בערבות רוסטוב, קלמיקיה או מרכז ערבות קזחסטן. יש לצעוד אל ערבת המלעניים ולהמתין: השיר מגיע מגובה רב, וברגע שהציפור נוחתת או שקבוצה קטנה ממריאה, שדה נוצות הזרוע הלבן מבזיק. יש לוודא שהכנף נראתה, ואין לזהות ציפור על הקרקע; במקרה של ספק אי אפשר להבדילה מזרעית השדה בישיבה. בחורף יש לסרוק את אותם מישורים עד שהלהקות המעורבות ממריאות.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך מצבו רע לאורך השוליים המערביים של תפוצתו. בחלק האירופי של תחומו המין התמעט בחדות בתוך עשורים ספורים; חריש ערבות המלעניים האחרונות, הסבת מרעה לשטחי עיבוד, הפסקת הרעייה המתונה וייבוש השקעים המלוחים מובילים כולם לאותה תוצאה. המספרים בערבות קזחסטן עדיין גדולים, אך גם שם השטחים המוברים שיצאו משימוש אחרי 1991 חוזרים לעיבוד. הפתרון זהה לזה של כל ציפור ערבות: מישורים גדולים שלא נחרשו, ברעייה מתונה.

שם מדעי

Alauda leucoptera | Pallas, 1811 (GBIF: Melanocorypha leucoptera)

Pallas תיאר את המין ב־1811 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Alauda הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Alauda היא המילה הלטינית ל'עפרוני'; פליניוס סבר שמקורה קלטי. leucoptera היא מילה יוונית, מן leukos 'לבן' וpteron 'כנף', על שם השטחים הלבנים בכנף. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ערבת ברבה, סיביר.