כל המינים › ציפורי שיר › עפרונים › חוגת עצים
חוגת עציםחוּגַת עֵצִים | Lullula arborea
Boomleeuwerik | Wood Lark | Totovía | Heidelerche | Alouette lulu
העפרוני הקטן ביותר באירופה, עם זנב קצר ושיר אופייני: רצף יורד של צלילים דמויי חליל הנשמע מעל שטח אברש בדמדומים ולמרחק קילומטרים.
קול
השיר הוא סדרה יורדת של צלילים צלולים דמויי חליל: lu-lu-lu-lu-lu, איטי בתחילה, ואחר כך מואץ ויורד בגובה, לסירוגין עם tloo-ee-tloo-ee-tloo-ee מתגלגל ומוטיבים רכים של didloo הדועכים. היא שרה בתעופת שיר מעגלית רחבה עד גובה מאה מטרים, או מצמרת עץ או מעמוד, לעתים קרובות בדמדומים ובלילות ירח בהירים. העונה נמשכת מסוף ינואר עד יוני, עם שיא במרץ. הקריאה, בדרך כלל מציפורים העוברות מעל באוקטובר, היא tit-loo-eet רך, אנפפי וגלי.
הקלטה: British Library — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
קטנה וקומפקטית, עם זנב קצר כל כך שבתעופה הציפור נראית כמעט קטועה מאחור, וכנפיים רחבות ומעוגלות. פס הגבה הארוך בצבע שמנת נמשך עד העורף, שם הוא כמעט נפגש עם הפס מהצד השני ויוצר V בהיר בעורף. בכיפוף הכנף נמצא גוש קטן אך מכריע בשחור-לבן על מכסות האברות הראשוניות. החלק העליון חום חם ומקווקו דק, החזה בצבע שמנת עם קווקוו כהה וחד; הציצית הקטנה מורמת רק בהתרגשות. בתעופה אין לה נוצות זנב חיצוניות לבנות, רק פינות לבנות קטנות בקצה הזנב, וגם אין שוליים אחוריים לבנים לכנף.
מינים דומים
זרעית השדה גדולה יותר וארוכת-זנב בהרבה, עם נוצות זנב חיצוניות לבנות ובולטות ושוליים אחוריים לבנים לכנף, והיא שרה רצף מתמשך בתעופת שיר הנמשכת דקות, גבוה בשמיים, ולא שריקה יורדת. עפרוני מצויץ גס יותר ובגוון חול, עם ציצית מחודדת של ממש, צדי זנב חומים-צהבהבים ומקור ארוך יותר. פפיון שדות ופפיון צהוב דקים יותר, בעלי מקור פפיון דק, וחסרים את הגוש השחור-לבן בכיפוף הכנף.
בית גידול
קרקע חמה, יבשה ודלת מזינים עם פסיפס של חול חשוף, עשב נמוך ועצים מפוזרים: שטחי אברש, שולי דיונות בפנים הארץ, נטיעות מחטניים צעירות, שטחי כריתה, פסי אש, שטחי אימונים צבאיים וסוללות יער. בדרום אירופה גם דהסה של אלון השעם, שולי כרמים, מטעי זיתים ומדרונות עם שיחים נמוכים. הקן על הקרקע, והציפור זקוקה גם לכתמי ניזון חשופים וגם לנקודת שירה מוגבהת.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מחצי האי האיברי ומצפון אפריקה מזרחה עד אורל ואנטוליה. בצפון-מערב ובמרכז אירופה מקננת בקרקעות החוליות, באברש, בדיונות בפנים הארץ ובדיונות חוף, כמו הוולואה, דרנטה ושטחי האברש של בראבאנט ולימבורג, ומספריה עלו מאוד מאז שנות ה-80 של המאה העשרים. רוב הציפורים הצפוניות עוזבות לדרום-מערב אירופה באוקטובר וחוזרות עד פברואר; מעטות חורפות. סביב הים התיכון היא תושבת קבע, בחצי האי האיברי כמעט בכל מקום, מהדהסה עד שולי ההרים, ובחורף מצטרפות אליה ציפורים מצפון אירופה, ולכן היא שם מהציפורים הנפוצות ביותר של השטח הפתוח הים-תיכוני.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
סוף פברואר או תחילת מרץ, חצי שעה לפני הזריחה, בשטח אברש או בדיונה בפנים הארץ בצפון-מערב או במרכז אירופה, או בדהסה קסטיליאנית בערפל קפוא, במזג אוויר שקט עם כפור קל: השיר נשמע למרחק קילומטרים והציפור מתחילה לעתים קרובות לשיר עוד בחושך. דמדומים באפריל הם ההזדמנות השנייה. ביום יש לחפש אותה בכתמים חשופים לאורך פסי אש, שבהם היא מתרחקת בהליכה שקטה ולא בתעופה; אז יש לבדוק את הזנב הקצר ואת הגוש השחור-לבן בכיפוף הכנף.
מצב שימור
אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ובעלייה ברורה במערב ובמרכז אירופה מאז שנות ה-90 של המאה העשרים, בעזרת שיקום שטחי אברש, כריתות, חידוש יערות וחורפים מתונים יותר, אחרי שפל עמוק שנגרם מהתעצמות החקלאות ומהתכסות שטחי האברש בצמחייה. חורף קשה עלול להפחית את האוכלוסייה בחצי בבת אחת. הלחצים הם סגירת החול הפתוח בצמחייה בשל שקיעת חנקן, הפרעה לקינים על הקרקע מכלבים משוחררים ומפעילות פנאי, ואובדן הפסיפס הדק של יער וקרקע חשופה.
שם מדעי
Lullula arborea | (Linnaeus, 1758)
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Alauda arborea; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Lullula הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Lullula אונומטופאי ומהדהד את השיר, בעקבות הצרפתית lulu, השם שנתן בופון לעוף. arborea מהלטינית arbor 'עץ', על שם העצים שמהם העוף ממריא לשיר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.