עפרוני מדברעֶפְרוֹנִי מִדְבָּר | Ammomanes deserti

קול

השיר הוא משפט שריקה קצר בן שלושה עד חמישה צלילים, tsew-tsee-tsewww, היורד בסופו, החוזר שוב ושוב עם שתיקות ארוכות ביניהם. בערוץ הוא מהדהד מהקירות ונשמע חזק בהרבה ממה שגודל הציפור מרמז; מוקדם בבוקר הוא לעתים קרובות הצליל היחיד בוואדי. הוא שר ממדף סלע ובתעופת שיר קצרה המטפסת במשקים נוקשים ומסתיימת בגלישה. הקריאה היא chwee רך או chrup עמום, ותקתוק מהיר וחוזר כשהציפור מוטרדת.

זיהוי

עפרוני בינוני, אחיד, חסר ציצית, עם ראש גדול ומקור חרוטי כבד ורחב בסיס, צהוב עד קרן בהיר עם רכס עליון כהה. החלק העליון והתחתון חומים-חוליים עד חומים-אפרפרים אחידים, הגרון בהיר מעט יותר, ופיספוס כהה דק ומטושטש חוצה את הגרון והחזה העליון ונראה רק מקרוב. הזנב חום-אדמדם עם קצה חום כהה רחב, אך המעבר הדרגתי. בתעופה הוא מראה שדה אדמדם בנוצות היד עם שפה אחורית כהה; אין לבן בשום מקום, לא בכנף ולא בזנב. העמידה כבדה מלפנים וההליכה איטית. הוא נוטה לשבת בלי תנועה על אבן או על מדף סלע, ועל רקע זה כמעט אי אפשר להבחין בו.

מינים דומים

העפרוני החכלילי הוא המלכודת הממשית היחידה, ולעתים קרובות הוא הולך במרחק קצר. ציפור זו קטנה ומסודרת יותר, עם מקור קטן וקהה, חזה נקי לחלוטין ללא פיספוס, וזנב עם רצועה שחורה תחומה בחדות במקום קצה כהה מטושטש; היא נראית אדמדמה יותר ובעלת גימור עדין יותר. במקרה של ספק יש לבדוק תחילה את המקור: למין זה מקור כמעט של פרוש, לאחר מקור של עפרוני קטן של ממש. מעבר לכך, מעט במדבר הסלעי דומה לו. העפרוני הבהיר עם המקור הצהוב הכבד וצדי הזנב הלבנים זקוק לחול שטוח ולא לאבן; המין החסון עם המקור החרוטי הגדול מאוד והכחול-אפור בעל פנים שחורות-לבנות וכתמים שחורים כבדים על החזה; העפרוני הגדול וארוך הרגליים עם המקור הארוך והמעוקל מזוהה בקלות לפי גודלו והליכתו. לעפרונים מצויצים, המגיעים לשולי המדבר, ציצית מחודדת, חזה מפוספס וצדי זנב חלודים.

בית גידול

מדבר סלעי וכל מה שנלווה אליו: קירות ואדיות, מפולות אבנים, שדות סלעים, משטחי סלע, מדרונות תלולים לאורך ערוצים וקרקעית אפיקים יבשים. הוא זקוק לאבן, לא לחול, ונעדר מחול נודד שטוח. הוא חי גם סביב כפרי מדבר, חורבות, סכרים ומחצבות נטושות, ומגיע עד ליישובים כדי לשתות. הקן הוא גומה מתחת לאבן בולטת או לצד סלע, עם שפה נמוכה של חלוקי אבן בצד הפתוח.

תפוצה ונדידה

מהמגרב ומהסהרה המערבית לאורך כל צפון אפריקה וסיני ועד הלבנט, חצי האי ערב, הרמה האיראנית ומרכז אסיה. בתחום המפות הוא העפרוני המצוי ביותר במדבר בפער ניכר: במערב המגרב באנטי-אטלס, בערוצי טודרה ודאדס, בדרעה ובתפילאלת; אחר כך מזרחה לאורך השוליים הצפוניים של הסהרה; ובדרום הלבנט במדבר יהודה, לאורך ים המלח, בנגב, בערבה ובקניונים של ואדי רם, דאנה ופטרה. תושב קבע המחזיק באותה טריטוריה שנה אחר שנה. הוא נעדר לחלוטין מאירופה.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש להיכנס לוואדי או לערוץ בזריחה ואז לעמוד בלי תנועה. בתוך עשר דקות נשמעת השריקה מאיפשהו מקיר הסלע, ובמשקפת נמצאת ציפור היושבת ללא תנועה על מדף. אין לחפש צבע קבוע אלא צורה קבועה: חום-אדמדם בערוץ דאדס, אפור בהיר ליד ים המלח, כהה על הבזלת – אך תמיד עם הראש הגדול והמקור הכבד. מאוחר יותר בבוקר נקודות מים ושולי כפרי מדבר אמינים, משום שהציפור שותה מדי יום.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ומצוי ברחבי חגורת המדבר כולה; מכל ציפורי המדבר ייתכן שזה הפגיע הפחות. הוא מאכלס קרקע שאי אפשר להכשיר לעיבוד, שותה בנקודות מים של בני אדם ומשתלט ללא קושי על סביבות כפרים, סכרים ומחצבות. מקומית, לחץ מבקרים בערוצים תיירותיים או התייבשות מוחלטת של מעיינות עלולים לדחוק אותו, אך אין סימן לירידה בהיקף כלשהו. בדרום הלבנט, שבו ציפורי המדבר מנוטרות באופן הצמוד ביותר, הוא מהמעטים השומרים על יציבות.

שם מדעי

Ammomanes deserti | (Lichtenstein, 1823)

Lichtenstein תיאר את המין ב־1823 בשם Alauda deserti; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Ammomanes הוגדר ב־1851 על ידי Cabanis. Ammomanes ביוונית, מ-ammos 'חול' ו--manēs 'משתוקק ל-', מ-mania: אוהב החול. deserti היא יחסת desertum הלטינית, 'מדבר, שממה', מן deserere 'לנטוש'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מצרים העליונה.