עפרוני חכליליעֶפְרוֹנִי חַכְלִילִי | Ammomanes cinctura

קול

השיר קצר ומתלונן: שלוש או ארבע שריקות צלולות יורדות, tseee-tsew-tsewww, עם שתיקות ביניהן, המושמעות מאבן קטנה או בתעופת שיר איטית וגלית נמוך מעל המישור. הוא נישא רחוק מעל קרקע חשופה ונשמע דק ורך יותר משריקת עפרוני המדבר. הקריאה היא chup קצר ויבש או prrt רך ומתגלגל, בדרך כלל מציפור שזה עתה המריאה.

זיהוי

עפרוני קטן ועגלגל ללא ציצית, חום-חולי אחיד מלמעלה עם גוון חלודי וללא פסים כלל. החלק התחתון לבן-שמנת נקי, לכל היותר עם גוון חולי חלש לאורך צידי החזה – ללא פסים של ממש. המקור קצר, קהה ובצבע קרן בהיר, קטן ביחס לעפרוני. הרגליים ורדרדות, ועין כהה גדולה בפנים חסרות סימנים לחלוטין. הסימן המכריע נמצא מאחור: הזנב חלודי-קינמוני עם פס שחור רחב לרוחב הקצה ושוליים בהירים צרים מתחתיו, בגבול חד. בתעופה בסיסי האברות הראשוניות בולטים בחלודי מול קצוות שחורים. הוא רץ בפרצים קצרים, קופא ביניהם ונצמד לקרקע כשהוא חרד.

מינים דומים

עפרוני המדבר הוא המין שעמו הוא מתבלבל בכל מקום, כי שניהם חולקים את אותו שטח. עפרוני המדבר גדול וכבד בבירור, עם מקור חרוטי חזק ועמוק-בסיס בצבע צהוב עד קרן, ופסים כהים דקים על הגרון והחזה העליון, שכמעט אינם קיימים כאן. גם זנבו כהה-קצה, אך המעבר מטושטש וחום ולא פס שחור חד, והציפור נראית גדולת-ראש ואיטית יותר בהליכתה. שלושה עפרונים מדבריים נוספים צועדים באותם מישורים: אחד בהיר עם מקור צהוב כבד וצידי זנב לבנים; אחד חסון עם מקור חרוטי גדול מאוד אפור-כחלחל ופנים בשחור-לבן; ואחד גדול בהרבה, ארוך-רגליים, עם מקור ארוך מעוקל כלפי מטה, הצועד על החול כמו חופמאי ומראה כנף שחורה-לבנה. המקור והגודל מבחינים בין שלושתם במבט אחד.

בית גידול

מדבר שטוח של חול או חצץ דק עם צמחייה מועטה מאוד: מישורי חול עם שיחים ננסיים פזורים, קרקעית ואדיות רחבים, שולי אזורי דיונות, והרצועה שבה החול מתחלף בחצץ. הוא נמנע מהמדרונות הסלעיים ומהנקיקים שבהם נמצא עפרוני המדבר; במקום שבו הקרקע הופכת אבנית ותלולה, מין זה נעצר. הקן הוא גומה בשטח פתוח, הצמודה לגבשושית עשב או לאבן ומוקפת לעתים קרובות בחלוקי אבן קטנים.

תפוצה ונדידה

מהשוליים האטלנטיים של הסהרה מזרחה דרך צפון אפריקה וערב ועד הרמה האיראנית וצפון-מערב תת-היבשת ההודית. בתחום המפות הוא חי מדרום לאטלס הגבוה – מישורי הדרעה, התאפילאלת והמישורים ליד בומאלן דאדס – מזרחה יותר בחלק הסהרי של המגרב, ובדרום הלבנט, שם הוא פזור בדלילות בנגב ובערבה ונדיר בבירור מעפרוני המדבר. על המפה זו רצועה דרומית צרה; הוא אינו מופיע באירופה.

• יציב
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

לצופים מאירופה זהו מין שנוסעים בשבילו, והאזור שמדרום לאטלס הגבוה הוא היעד ההגיוני. יש לנסוע בקצב הליכה על פני מישור חולי שטוח עם אור ראשון ולחפש את מה שרץ ולא את מה שעף. הציפורים נצמדות לעתים קרובות לקרקע ומאפשרות התקרבות לעשרה מטרים. יש לעקוב אחרי כל עפרוני שממריא עד שהוא נוחת: הוא פורש את הזנב בנחיתה, וזה הרגע שבו הפס השחור נראה. אחר כך יש להשוות את המקור – קצר וקהה – לאלה של עפרוני המדבר, המעורבים בהם כמעט תמיד. את השעות סביב הצהריים אפשר לוותר עליהן, כשהכול יושב בצל שיח.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): התחום משתרע מהחוף האטלנטי ועד פקיסטן, ואף שחסרות ספירות מלאות, הצפיפות נמוכה ואחידה בכל התחום. הלחצים הידועים מקומיים: רעיית יתר במקומות שבהם עדרים מובלים הרחק אל המדבר, נסיעה מחוץ לדרכים, והתפשטות השלכת פסולת לאורך דרכי מדבר. בלבנט הוא נדיר ומוגבל לדרום הנגב ולערבה; מדרום לאטלס הגבוה הוא נפוץ יותר. נתוני מגמה מהימנים אינם קיימים.

שם מדעי

Ammomanes cinctura | (Gould, 1839)

Gould תיאר את המין ב־1839 בשם Melanocorypha cinctura; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Ammomanes הוגדר ב־1851 על ידי Cabanis. Ammomanes ביוונית, מ-ammos 'חול' ו--manēs 'משתוקק ל-', מ-mania: אוהב החול. cinctura היא בלטינית 'חגורה, רצועה', מן cingere 'לחגור', על שם הרצועה הכהה בקצה הזנב. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סנטיאגו, כף ורדה.