קטיפנית לבנת-כנף (Melanitta deglandi) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

למעשה שותקת באירופה. מה שנשמע הוא קשקוש הכנפיים הכבד בהמראה והתזת המים של ציפורים צוללות. באתרי הקינון הזכר משמיע שריקה דקה וגבוהה, fee-fiew, והנקבה krer-krer צרוד ונמוך; בלהקת חורף בים אין סיכוי לשמוע אף אחד מהם.

האזנה: קריאהXC181618

הקלטה: Andrew Spencer — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

הזכר שחור-פיח עם צדדים בגוון חום ו"וו" לבן קטן המתעקל כלפי מעלה מאחורי העין, כמו פסיק הפוך. המקור כתום-אדום עם גבשושית שחורה בבסיסו ושפת חיתוך שחורה, והנוצות בבסיס המקור נמשכות קדימה מעבר לנחיריים. הנקבה חומה-פיח כהה עם שני כתמים בהירים עמומים בפנים, מצח תלול ואותו מקור כבד. על המים שני הזוויגים מראים לעתים קרובות פס צר של נוצות זרוע לבנות מעל הצד; בתעופה מראה הכנף הלבן רחב ותחום בחדות.

מינים דומים

הכול נשען על הקטיפנית השחומה. ראשית פרופיל הראש: אצל לבנת-הכנף המצח עולה בתלילות ובבסיס המקור בליטה ברורה, כך שהראש נראה זוויתי, בעוד שהשחומה חלקה ומעוגלת באופן אחיד יותר. שנית מבנה המקור: אצל לבנת-הכנף נוצות הרסן נמשכות הרבה קדימה, מעבר לנחיריים, והמקור כתום עם הרבה שחור; אצל השחומה הנוצות נעצרות מוקדם יותר והמקור צהוב עם אוכף שחור קטן. שלישית צורת סימן העין הלבן: אצל לבנת-הכנף וו קצר המתעקל כלפי מעלה מאחורי העין, אצל השחומה קו לבן ארוך ושטוח מתחת לעין ומאחוריה. הצדדים בגוון חום של הזכר הם סימן נוסף שימושי. לקטיפנית המשברים כתמים לבנים במצח ובעורף וללא לבן בכנף כלל; הקטיפנית השחורה והקטיפנית האמריקנית קטנות יותר, עגולות ראש וחסרות מראה כנף לחלוטין. את הנקבות יש לזהות לפי מבנה המקור ופרופיל הראש, משום שכתמי הפנים חופפים במידה רבה לאלה של השחומה.

בית גידול

ים רדוד סמוך לחוף מעל חול, צדפים וחצץ, בדרך כלל בטווח כמה קילומטרים מהחוף ולעתים קרובות בקו המשברים מול שפכי נהרות ושרטונות, שם הציפורים צוללות אחר מולים ורכיכות אחרות. באירופה כמעט תמיד בין קטיפניות שחומות ושחורות. לעתים רחוקות מאוד אחת מופיעה באגם פנימי גדול או במאגר.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת לצד אגמים רדודים ומישורי נהר באלסקה ובקנדה וחורפת בשני חופי צפון אמריקה ובאגמים הגדולים. באירופה היא נודדת תועה נדירה המרוכזת בעיקר לאורך החוף המזרחי של סקוטלנד, כולל זכרים החוזרים שנה אחר שנה מול צפון-מזרח סקוטלנד, לותיאן, פייף, אנגוס ושטלנד. גם באיסלנד יש תצפיות. מין האחות הסיבירי, הקטיפנית הסיבירית, מגיע לצפון אירופה בדרך אחרת ויש לשלול אותו בכל טענה.

איך ומתי לחפש

יש לבחור יום חורף עם רוח מהיבשה לים והשמש מאחור, ולסרוק מהדיונות במורקר או בבלקדוג, מעט צפונית לאברדין. יש לכוון את הטלסקופ לשולי הלהקה ולהמתין: טיפוח נוצות, נפנוף כנפיים או המראה יחשפו את מראה הכנף הלבן. אחר כך יש לאשר לפי פרופיל הראש והמקור, משום שגם לקטיפניות שחומות יש לבן בכנף, וממרחק סימן זה לבדו אינו מוכיח דבר.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך ספירות אמצע החורף בצפון אמריקה יורדות מזה עשורים. הלחצים הם טביעה ברשתות עמידה, נפט והפרעה באתרי החריפה, גריפת רכיכות בשרטונות ההזנה, ופגיעה באגמים הבוראליים הרדודים שבהם הציפורים מקננות. אף אחד מאלה אינו נוגע לתמונה האירופית, שבה המין מופיע רק כנודדות פזורות.

שם מדעי

Melanitta deglandi | (Bonaparte, 1850)

Bonaparte תיאר את המין ב־1850 בשם Oedemia deglandi; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Melanitta הוגדר ב־1822 על ידי Boie. Melanitta ביוונית, מ-melas 'שחור' ו-netta 'ברווז'. deglandi נקרא על שם הזואולוג הצרפתי קום-דמיאן דגלאן (1787–1856). הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־צפון אמריקה.