כל המינים › ברווזאים › ברווזים, אווזים וברבורים › קטיפנית סיבירית
קטיפנית סיביריתקְטִיפָנִית סִיבִּירִית | Melanitta stejnegeri
Stejnegers zee-eend | Stejneger's Scoter | Negrón de Stejneger | Kamtschatkasamtente | Macreuse de Stejneger
המקבילה הסיבירית של הקטיפנית השחומה, הנחשבת ברוב הרשימות למין נפרד מאז 2019. לזכר בליטה גבוהה הבולטת קדימה בבסיס המקור, המקנה לראש פרופיל שטוח דמוי אדרית. זוהי הנדירה מבין הקטיפניות באירופה, ובה בעת היחידה שבה פרט יחיד ניתן היה לאיתור באותו מקום במשך שנים ברציפות.
קול
חסר תועלת מעשית כאן: הציפורים שקטות באירופה. באזורי הקינון משמיע הזכר שריקה רכה בחיזור והנקבה צליל צרוד וחורק, כמו אצל הקטיפנית השחומה, אך אין הבדל מתואר שאפשר להשתמש בו בשטח. יש להניח שהזיהוי כולו ייעשה לפי מבנה ודגם.
הקלטה: Martin Billard — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
קטיפנית גדולה וכבדה בגודל הקטיפנית השחומה, עם שדה לבן על האברות המשניות בכל הלבושים. זכר בוגר: שחור קטיפתי עם צדי גוף שחורים שכמעט אינם מנוגדים לגב העליון, רגליים כתומות-אדומות, ומקור שצדדיו ורודים-אדומים עד כתומים, עם קו צהוב צר לאורך שפת החיתוך של הלסת העליונה. הבליטה בבסיס המקור גבוהה ובולטת קדימה, כך שהראש והמקור יוצרים פרופיל שטוח וארוך אחד, המזכיר אדרית שחורת-כיפה. סימן העין הלבן גדול ונמשך אחורה מאחורי העין כזנב. נקבה וצעיר: חומים-פיח כהים עם שני כתמי לחי בהירים, ואי אפשר להבדילם בשטח משאר בני הקבוצה.
מינים דומים
שני מתחרים, והכנף אינה עוזרת מול אף אחד מהם, משום שלשלושתם שדה לבן על האברות המשניות. מול הקטיפנית השחומה: למין זה בסיס מקור נמוך ללא בליטה של ממש ופרופיל מקור קעור, שדה צהוב רחב לאורך צדי המקור הנמשך הרבה מאחורי הנחיר, וקרס לבן קטן מתחת לעין ומאחוריה. לקטיפנית הסיבירית בליטה גבוהה הבולטת קדימה, צדי מקור אדומים עד כתומים ברובם, כשהצהוב מצטמצם לקו, וסימן עין גדול יותר עם זנב ברור. מול הקטיפנית לבנת-הכנף: למין זה בליטה נמוכה יותר ופרופיל ראש-מקור דו-מדרגתי עם גבשושית מעל הנחיר, צהוב נרחב יותר על המקור, וצדי גוף חומים בבירור המנוגדים לחלק העליון השחור. לקטיפנית הסיבירית בליטה גבוהה יותר, יותר אדום, וצדי גוף שחורים-כהים ללא ניגוד זה. באירופה ניתן לזהות בביטחון רק זכרים בוגרים, וגם אז רצוי לעשות זאת מצילומים של המקור בפרופיל. נקבות וצעירים נרשמים כקטיפנית שחומה, לבנת-כנף או סיבירית ללא הערה נוספת.
בית גידול
ימים חופיים רדודים מעל שרטונות חול ורכיכות, באירופה תמיד בתוך רפסודה של קטיפניות שחומות ובדרך כלל במרחק כמה מאות מטרים עד שני קילומטרים מהחוף. מקננת לצד אגמים ונהרות בטייגה ובטונדרה הסיבירית וחורפת במים חופיים מוגנים במזרח אסיה. בתחום המפה היא ציפור של הים בלבד.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקננת ברחבי צפון אסיה ממזרח לנהר יניסיי וחורפת דרומה עד מזרח אסיה. התיעודים האירופיים מפוזרים, מאיסלנד והאיים הבריטיים ועד פנוסקנדיה, מרכז אירופה ומערב אירופה. הידוע ביותר הוא זכר בוגר מול גאלן פוינט, לות'יאן, ב-10 בדצמבר 2022; הוא נשאר במפרץ פורת' עד מאי 2023, נע בין לות'יאן לפייף, וחזר בשנים שלאחר מכן.
איך ומתי לחפש
מפרץ פורת' הוא כרגע הכתובת המעשית היחידה במערב אירופה: מסלבורו, גאלן פוינט ופייף נס, מדצמבר עד מאי, עם טלסקופ מסוללת הים. סרקו את רפסודות הקטיפניות השחומות ראש אחר ראש וחפשו דבר אחד: ציפור שמצחה נמשך קדימה ולא כלפי מעלה. צלמו כל דבר חריג והעריכו את פרופיל המקור לאחר מכן, משום שפרט זה כמעט אינו נקלט בבירור בתצפית בים.
מצב שימור
אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אם כי המין מוכר כנפרד זמן קצר כל כך שהנתונים עדיין מבוססים ברובם על הערכות של הקטיפנית לבנת-הכנף. האוכלוסייה הסיבירית גדולה אך נחשדת כנמצאת בירידה. באזורי החורף במזרח אסיה מכבידים בעיקר לכידה אגבית ברשתות עמידה, זיהום נפט ופיתוח חופים; באגמי הקינון יש חלק לטריפה ולהפרעה.
שם מדעי
Melanitta stejnegeri | (Ridgway, 1887)
Ridgway תיאר את המין ב־1887 בשם Oidemia stejnegeri; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Melanitta הוגדר ב־1822 על ידי Boie. Melanitta ביוונית, מ-melas 'שחור' ו-netta 'ברווז'. stejnegeri נקרא על שם הזואולוג הנורווגי-אמריקני לאונהרד שטיינגר (1851–1943). הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־קמצ'טקה.