יסעורון וילסוןיַסְעוּרוֹן וִילְסוֹן | Oceanites oceanicus

קול

כמעט שותק בים, אם כי בתוך להקת מזון מאחורי סירה ניתן לפעמים לשמוע צפצוף דק וחורק. במושבה הוא קורא הרבה בלילה: aark aark אנפפי וצורם מציפורים על הקרקע, ומהזכר בתוך הסדק פטפוט חדגוני, aark-uh-ah-ah-uh-uh, הנמשך דקות ארוכות. דבר מכל זה אינו נשמע במים האירופיים, שבהם הציפור אינה משמיעה דבר.

זיהוי

קטן וקומפקטי, חום-שחרחר, עם כנפיים קצרות, רחבות ומעוגלות ששפתן הקדמית כמעט ישרה, היוצרות צללית קהה דמוית משוט, שונה מאוד מהכנף המחודדת של היסעורון האטלנטי. הזנב ישר בקצהו, והרגליים הארוכות בולטות מעבר לו; בניסיון ניתן לראות בליטה זו ממרחק רב, והיא הסימן השימושי ביותר. קרומי השחייה צהובים, אך כדי לראותם נדרשים סירה ותאורה טובה. הכרוכית הלבנה גדולה ונמשכת הרבה אל צדי הגוף ואל צדי מכסות הזנב התחתונות, ופס אפור-חמחם בהיר עובר לרוחב מכסות הכנף הגדולות בחלק העליון של הכנף, רחב וחם יותר מהפס העמום של יסעורון מדירה. התעופה ישירה וגולשת בכנפיים נוקשות ומורמות מעט; בחיפוש מזון הציפור מרחפת מעל פני המים עם כנפיים מורמות ב-V רדוד ומקפצת על המים ברגליה הארוכות.

מינים דומים

היסעורון הקטן הוא מין הבלבול הרגיל במים הצפוניים: רגליו קצרות יותר ואינן בולטות כלל, הוא מרפרף במקום לגלוש, ויש לו פס לבן לאורך תחתית הכנף שאין לעולם ליסעורון וילסון. היסעורון האטלנטי גדול וארוך כנף יותר, עם כנף מכופפת ומחודדת, זנב מפוצל, כתם כרוכית צר בצורת V המפוצל לעתים קרובות באמצע, ותעופה קופצנית המשנה כיוון. יסעורון מדירה ארוך כנף יותר וגולש באופן אחיד יותר, עם פס כרוכית צר וחד-תחום, פס כנף עליון עמום יותר וללא רגליים בולטות. היסעורון לבן-הפנים לבן מלמטה ואין להתבלבל בו. הכלל בים הוא לבחון את בליטת הרגליים ואת צורת הכנף לפני הכרוכית.

בית גידול

פלגי לחלוטין באזור המדריך, מעל שולי המדף היבשתי ומים עמוקים, עוקב אחר ספינות דיג ומתקבץ בכתמי שמן דגים. הוא ניזון בטפיפה ובטבילה בכנפיים מורמות, ולוקח סרטנאים, דגים קטנים ושומן צף מפני המים. בקיץ הדרומי הוא מקנן בסדקי סלע ובמפולות אבנים בחוף אנטארקטיקה ובאיים הסובבים אותה, ומחפש מזון במים קרים לאורך שולי קרח הים, ושם מבלה רוב האוכלוסייה העולמית את עונת הקינון.

תפוצה ונדידה

מקנן סביב אנטארקטיקה, באיי שטלנד הדרומיים, בג'ורג'יה הדרומית, באיי פוקלנד, בקרגלן ובאיים שליד כף הורן, מנובמבר עד מרץ. לאחר מכן הוא נע צפונה; בקיץ הצפוני הוא מצוי במספרים גדולים בצפון האוקיינוס האטלנטי ומגיע למים האירופיים, שבהם הוא קבוע מול מערב חצי האי האיברי ובמפרץ ביסקאיה מיוני עד ספטמבר, נדיר יותר במצר גיברלטר ובסביבת האיים הקנריים ומדירה, ונדיר מצפון לאיים הבריטיים. אין לו אוכלוסיית קינון בשום מקום באזור המדריך. רוב התצפיות האירופיות מגיעות משיטות פלגיות ולא מהיבשה.

• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש להזמין שיט פלגי. מול גליסיה ומהמעבורות של מפרץ ביסקאיה המין כמעט צפוי ביולי ובאוגוסט, וכתם פיתיון ישאיר ציפורים בטווח ראייה דקות ארוכות – הדרך היחידה לראות כראוי את קרומי השחייה הצהובים. מהיבשה הסיכויים נמוכים בכל מקום. אם אפשר, יש להשוות אותו ישירות ליסעורונים קטנים באותו כתם: ההבדל בצורת הכנף ברור הרבה יותר כשהם זה לצד זה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); זהו אחד מעופות הים המצויים ביותר בעולם, עם אוכלוסייה של מיליוני זוגות. המושבות רחוקות מיישובי אדם, והחששות לטווח ארוך הם שינויים במלאי הקריל של האוקיינוס הדרומי, טריפה בידי חמסנים ויונקים מוכנסים בכמה אתרים תת-אנטארקטיים. במים האירופיים הציפור היא מבקרת בלבד, ולכן המספרים הנראים כאן תלויים במתרחש באנטארקטיקה ולא בדבר שניתן לנהל באופן מקומי.

שם מדעי

Oceanites oceanicus | (Kuhl, 1820)

Kuhl תיאר את המין ב־1820 בשם Procellaria oceanica; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Oceanites הוגדר ב־1840 על ידי Keyserling & Blasius. Oceanites ביוונית, Ōkeanitēs: אוקיאנידה, אחת מנימפות הים שנחשבו לבנותיהם של אוקיאנוס ותטיס. oceanicus בלטינית 'של האוקיינוס', על שם חייו בים הפתוח. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ג'ורג'יה הדרומית.