צוללן פסיפיצוֹלְלָן פַּסִיפִי | Gavia pacifica

קול

באירופה כמעט תמיד שקט; ציפורים התועות לכאן נשמעות לעתים רחוקות. באגמי הקינון הוא משמיע סדרה צרודה וחוזרת kok-kok-kok-kok, kwow עמוק ונובח יותר, וקריאות יללה ארוכות העולות בגובה הצליל. באי-שקט kwak קצר וקשה, ובתעופה מדי פעם צליל צרוד המזכיר את הצוללן שחור-הגרון.

זיהוי

מעט קטן וקומפקטי יותר מהצוללן שחור-הגרון. המקור דק, ישר וקצר למדי, ומוחזק אופקית, לעולם לא מוטה כלפי מעלה. הראש עגול וחלק, עם עיקר הנפח מאחורי העין, כך שהעורף נראה בולט ותפוח והמצח ממשיך באופן אחיד. בחורף הגבול בין העורף הכהה לצוואר הקדמי הלבן ישר וחד, ולפרטים רבים יש רצועה כהה דקה על פני הגרון הלבן, מה שמכונה רצועת הסנטר. העורף לעתים קרובות בהיר, לפעמים כמעט אפור-כסוף, ובולט בבהירותו על רקע הגב הכהה יותר. הצדדים האחוריים נשארים כהים עד קו המים. לצעירים יש בדרך כלל גם פס כהה שלם על פני אזור הפתח. בלבוש קיץ העורף אפור-פנינה בהיר ועל הגרון כתם שחור-סגול.

מינים דומים

הצוללן שחור-הגרון הוא המקום שבו מתחיל הבלבול כמעט תמיד: הוא גדול בכעשירית וכבד מבנה יותר, עם מקור עבה יותר המוחזק לעתים קרובות מורם מעט, מצח שטוח יותר ועורף כהה יותר, ובשחייה הוא מראה כתם אליפטי לבן מעל קו המים בצד האחורי. כתם הצד הזה הוא הסימן השימושי ביותר, בתנאי שהציפור שטה בלי הפרעה. רצועת הסנטר מצביעה על צוללן פסיפי, אך חסרה אצל כמחצית מהצעירים, ולכן יש לה משקל רק כשרואים אותה. הצוללן אדום-הגרון קטן ובהיר יותר, עם מקור מוטה כלפי מעלה וגב מנוקד דק בלבן. הצוללן הצפוני והצוללן לבן-המקור גדולים וכבדים בהרבה, עם מקור עבה וראש זוויתי עם בליטת מצח; אצל הצוללן לבן-המקור גם המחצית החיצונית של רכס המקור נשארת בהירה, דבר שאין אצל אף צוללן קטן.

בית גידול

חורף בים, במפרצים, במצרים ובשפכי נהרות, ובדרך כלל קרוב יותר לחוף מהצוללנים הגדולים, מעל קרקעית חול ובוץ שבה הוא צולל אחר דגים קטנים. ציפורים המגיעות לאירופה מתיישבות בנמלים, מעבר לקו הגלים ולעתים לשבועות באגם גדול או במאגר בפנים הארץ. הוא מקנן באגמים ובבריכות בטונדרה וביער הצפוני, ומעדיף מקווי מים גדולים וצלולים עם איונים ומעט צמחייה שקועה.

תפוצה ונדידה

מקנן בצפון-מזרח סיביר, באיים האלאוטיים, באלסקה ומזרחה משם על פני צפון צפון אמריקה, וחורף לאורך חוף האוקיינוס השקט עד האיים היפניים, חצי האי הקוריאני ובאחה קליפורניה. באזור שמכסה מדריך זה הוא נודד תועה של ממש: אין אוכלוסייה מקננת, אין חריפה סדירה ואין נדידה. רוב התצפיות באירופה מהאיים הבריטיים, שבהם ציפורים חרפו בקורנוול, ביורקשייר ובסקוטלנד, וחלקן חזרו לאותו מקום במשך כמה שנים. מעבר לכך יש תצפיות פזורות מדרום-מערב אירופה ומסקנדינביה.

איך ומתי לחפש

חפשו בדצמבר ובינואר; אלה החודשים שבהם נמצאו כמעט תמיד הציפורים החורפות באיים הבריטיים. יש לחפש בתוך קבוצה של צוללנים שחורי-גרון או צוללנים צפוניים מול החוף או במקווה מים גדול בפנים הארץ, ולבדוק תחילה את הצד האחורי של כל ציפור: אם הוא נשאר כהה עד קו המים, כדאי להמשיך לבדוק. יש להתמקם מוקדם בבוקר עם השמש מאחור ולהקדיש זמן, משום שכתם הצד הלבן של הצוללן שחור-הגרון מופיע ונעלם עם תנוחת הציפור וניתן לשפוט אותו רק אחרי תצפית סבלנית.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה עולמית בסדר גודל של מיליון ציפורים ומגמה יציבה. נתון זה אומר מעט לגבי אירופה: המין אינו מקנן כאן, והציפורים המעטות המופיעות אינן מדד לדבר. בתחום תפוצתו הלחצים הם זיהום נפט לאורך חופי החריפה, טביעה ברשתות דיג ומפלסי מים משתנים באגמי הקינון; התחממות הטונדרה עשויה גם לשנות את תנאי הקינון.

שם מדעי

Gavia pacifica | (Lawrence, 1858)

Lawrence תיאר את המין ב־1858 בשם Colymbus pacificus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Gavia הוגדר ב־1788 על ידי Forster. Gavia היא המילה הלטינית לעוף ים שלא זוהה. pacifica מתייחס לאוקיינוס השקט, שבו המין חורף; המילה הלטינית עצמה פירושה 'שליו'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סן דייגו, קליפורניה.