ביצנית מנומרת (Tringa glareola) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

כמעט תמיד קוראת כשהיא מתעופפת, ובדרך כלל זהו הסימן הראשון לנוכחותה: chiff-if-if מהיר, גבוה ומעט אנפפי, בן שלוש או ארבע הברות, צלול ומצלצל. מעל ביצת הקינון היא מבצעת טיסת שיר ממושכת עם tlee-dle tlee-dle tlee-dle מתנגן ועיקש. מחוץ לאזורי הקינון שומעים כמעט רק את קריאת התעופה, מסוף אפריל ועד ספטמבר, ובלילה מעל אזורי פנים הארץ מציפורים העוברות מעל.

האזנה: קריאת תעופה בעת הברחהXC487833

הקלטה: Pascal Christe — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטנה ודקה, עם מקור קצר וישר, רגליים צהובות עד צהובות-זיתיות ופס גבה בהיר וארוך הנמשך בבירור מאחורי העין. החלק העליון חום עם כתמים בהירים ועגולים רבים, היוצרים מראה מנומר מקרוב, והחזה המפוספס דק תחום בחדות מול בטן לבנה. בתעופה בולטים השת הלבן והמרובע, הזנב המפוספס דק לרוחב ובעיקר תחתית הכנף האפורה-חיוורת וחסרת הניגוד, והרגליים בולטות הרבה מעבר לקצה הזנב. הצעירות חומות חמות יותר עם נקודות בצבע חול ורגליים עמומות מעט יותר, אך גיל זה גורם לקושי רק לעתים רחוקות בשטח.

מינים דומים

ביצנית שחורת-כנף היא מין הבלבול העיקרי: כהה וגוצה יותר, עם פס גבה קצר הנעצר לפני העין, תחתית כנף הנראית שחרחרה, פס זנב שחור רחב ורגליים הבולטות בקושי מעבר לזנב. ביצנית לבנת-בטן קצרת רגליים יותר, מתקדמת בכפיפה עם ניעור של החלק האחורי, ומראה פס כנף לבן וטריז לבן לפני כיפוף הכנף. לוחם צעיר עלול להטעות ממרחק, אך הוא גדול יותר, קטן ראש, בעל גב מקומר יותר, עם רגליים כתומות-צהובות וללא פס גבה חד.

השוואת חופיות, חרטומיות ומינים קרובים: מקור, רגליים, פס כנף ושת

בית גידול

מים מתוקים רדודים עם שוליים חשופים או בעלי צמחייה נמוכה: אחו רטוב המוצף בשכבת מים דקה, בורות חרסית, שטחי שפיכת חומר חפירה, בריכות שפכים, שדות אורז ובריכות דגים. במקום שבו ביצנית שחורת-כנף בוחרת תעלה מוגנת, ביצנית מנומרת בוחרת שפה בוצית פתוחה עם שדה ראייה רחב; היא נמנעת במידה רבה ממישורי גאות מלוחים. מקננת על הקרקע בביצות כבול פתוחות, ביער ביצתי ובביצות ליבנה רטובות בטייגה, ולעתים בקן נטוש של קיכלי.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת מהאיים הבריטיים – זוגות ספורים – ומפנוסקנדיה מזרחה דרך הטייגה, עם עיקר האוכלוסייה בפנוסקנדיה ובצפון מזרח אירופה. כל הציפורים האירופיות חורפות מדרום לסהרה; במקומות אחרים רק בנדידה: בצפון-מערב אירופה ובמרכזה גל קצר בסוף אפריל ובמאי וחזרה רחבה יותר מסוף יוני ועד ספטמבר, ובאזור הים התיכון במספרים רבים בשדות האורז של דלתת האברו ולה אלבופרה ובביצות דוניאנה.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בתחילת מאי לכו לאורך שדה מוצף ברדידות, חלקה שהוצפה זה עתה או שדה אורז מוצף, וסרקו את הבוץ הרטוב; ביצניות מנומרות עומדות רק לעתים רחוקות הרחק בתוך המים, ומחפשות מזון בשפה עצמה. באוגוסט בורות חרסית מתייבשים, בריכות בוצה ואתרי ביצה חדשים מניבים את מספר הציפורים הרב ביותר. הגיעו מוקדם: בזריחה הן רגועות, ניזונות קרוב לגדה וקוראות בכל תנועה.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ועם מאות אלפי זוגות בפנוסקנדיה ובטייגה שממזרח לה היא מהחופמאים הנפוצים ביותר של האזור הבוריאלי. לאורך השוליים הדרומיים של התחום – מרכז אירופה ואזור הבלטי – ניקוז ביצות כבול מוגבהות גרם לירידות חדות ולהכחדה מקומית. עבור הנודדות הגורם החשוב ביותר הוא זמינות מים זמניים רדודים, וזו פחתה ככל שהנוף מתייבש ומפלסי המים מנוהלים באופן הדוק יותר ויותר.

שם מדעי

Tringa glareola | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Tringa. Tringa הוא השם בלטינית חדשה שנתן אלדרובנדי לביצנית שחורת-כנף, על פי היוונית העתיקה trungas, ציפור שכשוך בגודל קיכלי, לבנת-שת ומנידת זנב, שאריסטו מזכיר אותה. glareola בלטינית, צורת הקטנה של glarea 'חצץ', על שם חופי החצץ שבהם הציפור שוהה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.