זג צהוב-מקורזָג צָהוֹב-מַקּוֹר | Pyrrhocorax graculus

קול

לא קרקור אלא סדרת צלילים צלולה, כמעט מוזיקלית, והדרך המהירה ביותר להבדילו משאר עורבי ההרים. קריאת הקשר הרגילה היא preep מתגלגל ומעט צורם; לצידה sweeee-oo נמשך, שרוק ויורד, הנישא לאורך כל הקרקס. האזעקה היא churr מתגלגל. להקה ניזונה משמיעה פטפוט נמוך ורצוף, ומעל בקתת הרים הוא מתעצם לבליל קולות גבוה ומצלצל, שונה מהצפוי מעורב.

זיהוי

גדול מהקאק וקטן בבירור מהעורב האירופי, שחור כולו עם ברק קלוש ושני סימני צבע הנראים למרחק רב: מקור קצר, מעוקל מעט, צהוב עז, ורגליים אדומות-אלמוגיות. הצללית ארוכה במובהק. במנוחה הזנב בולט הרבה מעבר לקצות הכנפיים המקופלות, כך שעוף הולך נראה מוארך מאוד. בתעופה הכנפיים צרות למדי ומאוצבעות רק במעט בקצה, והזנב ארוך עם קצה מעוגל מעט. לצעירים מקור עמום בצבע צהוב מלוכלך ורגליים כהות המאדימות במהלך השנה הראשונה. להקה צוללת במורד מצוק, עולה חזרה על אוויר עולה, והעופות מתהפכים זה סביב זה בדרך.

מינים דומים

הזג אדום-המקור חולק את אותם הרים ולעתים קרובות את אותה להקה, וממרחק הזיהוי נשען על המקור ועל צורת הכנף. לזג צהוב-המקור מקור צהוב קצר, לאדום-המקור מקור אדום ארוך, דק ומעוקל בבירור. לצעירי הזג אדום-המקור מקור כתום עמום, אך הוא נשאר ארוך ומעוקל, ורגליהם ורודות ולא אלמוגיות. בתעופה הזג צהוב-המקור הוא הדק מבין השניים: כנפיים צרות עם אצבוע רדוד וזנב ארוך הבולט מעבר לקצות הכנפיים. לזג אדום-המקור כנפיים רחבות עם אברות ראשוניות פרושות עמוק וזנב קצר וישר, מה שגורם לו להיראות חסון ורחב. בקול הם נבדלים מיד: preep מתגלגל ו-sweeee-oo שרוק ויורד, לעומת chee-ow חזק ונישא למרחק. הקאק קטן ודחוס יותר, עם עורף אפור, עין אפורה בהירה ומקור כהה, וחי נמוך יותר בין כפרים ומגדלי כנסיות. העורב האירופי גדול וכבד בהרבה, עם מקור שחור עבה, עין כהה והקשות כנף איטיות ואחידות.

בית גידול

קירות סלע, ערוצים ורמות סלעיות בין כ-1,300 ל-2,900 m באירופה, והקן ממוקם עמוק בסדק או במערה. ניזון בכרי עשב אלפיניים ועל מפולות, מוציא חרקים, זחלים וחלזונות מהעשב הקצר ומבין האבנים, ואוכל פירות יער בסוף הקיץ. בחורף יורד לעמקים ושוהה סביב אתרי סקי, מסעדות הרים, חניונים וכפרים, וניזון בחלקו משאריות; זהו חלק שנתי קבוע מאורח חייו ולא חריג.

תפוצה ונדידה

שרשרת מקוטעת של רכסי הרים: הרי קנטבריה והפירנאים, האלפים, האפנינים, קורסיקה, הקרפטים, רכסי הבלקן עד קצם הדרומי, כרתים, אנטוליה, הקווקז והרי הלבנון, וכן האטלס. משם התפוצה ממשיכה דרך מרכז אסיה וההימלאיה עד מערב סין, הרחק מעבר לאירופה. תושב קבע, הנע בעיקר מעלה ומטה ולא לרוחב המפה. נעדר משפלות צפון-מערב אירופה ומרכזה; בחצי האי האיברי מוגבל לצפון, מהרי קנטבריה עד הפירנאים, ונעדר מהסיירות הדרומיות.

• יציב
• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

הכי קל בראש רכבל או בבקתת הרים מגובה של כ-2,000 m: לשבת, להמתין, והלהקה מגיעה למרפסת. בקיר תלול ביום סוער עשרות עופות צוללים לאורך הסלע ועולים חזרה. בחורף, אתרי סקי והחניונים שמתחתם הם האפשרות הוודאית ביותר. בכל להקה מעורבת יש לבדוק קודם את המקורות: קצרים וצהובים, או ארוכים, אדומים ומעוקלים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ויציב בתחום תפוצתו. למזון הוא תלוי בכרי מרעה אלפיניים שנרעו קצר, ובמקומות שבהם רעיית הקיץ ננטשת והעשב נסגר בחורש הוא מאבד שטחי מזון. מנגד, תיירות ההרים מספקת לו מזון ומשפרת מקומית את השרידות בחורף. השאלה לטווח הארוך היא ההתחממות: בית הגידול שלו יכול לנוע רק כלפי מעלה, והמרחב הזה מוגבל בגובה ההרים.

שם מדעי

Pyrrhocorax graculus | (Linnaeus, 1766)

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 בשם Corvus graculus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Pyrrhocorax הוגדר ב־1771 על ידי Tunstall. Pyrrhocorax ביוונית, מ-purrhos 'בצבע להבה' ו-korax 'עורב', על שם קרוב העורב השחור בעל המקור והרגליים האדומים. graculus בלטינית 'קאק', השם הקלאסי של קרוב שחור של העורב. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־האלפים השווייצריים.