כל המינים › חופמאים, שחפים ושחפיות › שחפים ושחפיות › שחפית הקוטב

שחפית הקוטבשַׁחֲפִית הַקּוֹטֶב | Sterna paradisaea

Noordse stern | Arctic Tern | Charrán ártico | Küstenseeschwalbe | Sterne arctique

שחפית הקוטב עושה את המסע השנתי הארוך ביותר של ציפור כלשהי, מאיי הוואדן אל שולי הקרח של אנטארקטיקה וחזרה. במושבה מעורבת מזהים אותה לפי צללית קצרה ועגולה יותר ומקור אדום עז מבסיסו ועד קצהו.

שחפית הקוטב (Sterna paradisaea)
צילום ראשי · צילום: Charles J. Sharp — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

גבוה, קצר וצלול יותר משל שחפית הים: pee-pee-pee מהיר ו-kreeer חד ועולה, ללא ההברה השנייה היורדת של שחפית הים. מושבה שהופרעה משמיעה kt-kt-kt מטרטר כשהציפורים צוללות לעבר ראש המפריע. נשמע ממאי עד יולי מעל מושבות באיי הוואדן, בדלתא ולאורך כל חופי סקנדינביה ואיסלנד.

האזנה: קריאות אזעקה במושבהXC564600

הקלטה: Doug Hynes — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

המקור אדום עז באופן אחיד ללא קצה שחור, והרגליים קצרות ואדומות עזות, קצרות כל כך שציפור יושבת נראית כמעט שוכבת על בטנה. במנוחה זנבות השובל הארוכים בולטים מעבר לקצות הכנפיים, דבר שקורה לעתים רחוקות אצל שחפית הים. החלקים התחתונים אפורים בבירור, ולכן פס לחי לבן וצר בולט בין הכיפה השחורה לחזה האפור. מלמעלה הכנף אפורה באופן אחיד ללא טריז כהה, והשפה האחורית השחורה של כף הכנף צרה וחדה; מלמטה כל האברות הראשוניות לבנות שקופות למחצה עם קו אחורי שחור ודק, כך שהכנף נראית כמעט שקופה מול השמים. לצעירים שדה לבן בנוצות הכנף המשניות, פס כתף כהה וחלש ומקור כהה וקצר; לציפורים בנוצת חורף מצח לבן ומקור שחור.

מינים דומים

שחפית הים היא המין שיש להשוות אליו בכל פעם: מקור אדום-כתום עם קצה שחור, רגליים ארוכות יותר, זנבות שובל המגיעים לכל היותר עד קצה הכנף, ומלמעלה טריז כהה באברות הראשוניות החיצוניות ההולך ומתרחב ככל שהקיץ מתקדם. מלמטה לשחפית הים שפה אחורית רחבה ואפורה מטושטשת, במקום שבו לשחפית הקוטב קו דק כשערה וחד. השחפית הוורדרדת בהירה ולבנה יותר, עם זנבות שובל לבנים ארוכים מאוד, מקור שחור ברובו ומשקי כנף מהירים ורדודים יותר. ממרחק, הצירוף של שחפית על רגליים זעירות עם כנף שקופה למחצה נשאר הסימן האמין ביותר.

השוואת שחפיות: מקור, רגליים, ראש וזנב זה לצד זה

בית גידול

חופי צדפים, ביצות מלח, שקעי דיונות נמוכים, איונים סלעיים ובריכות טונדרה; בנדידה ימית לחלוטין, לעתים קרובות הרחק מהחוף. היא דגה בריחופים קצרים ובצלילות תלולות אחר צלופחי חול, הרינג צעיר ושרימפס, לרוב במים רדודים עם זרם חזק כמו פתחי גאות ותעלות. מקננת במושבות רופפות על קרקע חשופה, לעתים קרובות בין שחפיות ים ושחפיות גמדיות.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

תפוצה סביב-קוטבית באזור הארקטי, עם הליבה האירופית באיסלנד, בסקנדינביה, בים הבלטי ובאיים הבריטיים; חוף דרום הים הצפוני נמצא בשוליים הדרומיים של התפוצה. המקננות שם נמצאות כמעט כולן באיי הוואדן ובחרינד, עם זוגות ספורים בדלתא. בחצי האי האיברי היא עוברת בים בלבד, בעיקר מול גליסיה ובמפרץ ביסקאיה במאי ומאוגוסט עד אוקטובר.

  • קינון (קיץ)
  • נדידה
  • כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בסוף אפריל או בתחילת מאי יש להגיע לסוללת ים בוואדן או לפתח גאות, כששחפיות הקוטב ושחפיות הים מגיעות יחד ויושבות זו לצד זו על שובר גלים: אז אורך המקור והרגליים נראים במבט אחד. ביוני הליכה ליד מושבה בטקסל, בטרסחלינג או בחרינד נותנת את תצפיות התעופה הטובות ביותר, כשהשמש מאחורי הצופה וכף הכנף השקופה למחצה מוארת. צפייה בים במאי ברוח מן הים מניבה להקות נודדות לאורך החוף, ושם משק הכנף הקצר והמהיר יותר והגוף הקל יותר מכוונים למין.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) הודות לאוכלוסיות הארקטיות הגדולות, אך בים הצפוני ובים הבלטי המצב רע: המספרים באיי הוואדן ובאיים הבריטיים ירדו בחדות בעשורים האחרונים. מחסור במזון בשל מים חמים יותר וקריסת אוכלוסיות צלופחי החול הוא הגורם העיקרי, לצד הצפת מושבות נמוכות בסערות קיץ וטריפה על ידי שועלים ושחפים גדולים. מושבות באיונים שאין אליהם גישה מצליחות בבירור יותר מאלה שביבשה.

שם מדעי

Sterna paradisaea | Pontoppidan, 1763

Pontoppidan תיאר את המין ב־1763 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Sterna הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Sterna נגזר מהאנגלית העתיקה stearn, המופיעה בשיר The Seafarer; הפריזים השתמשו במילה קרובה לשחפיות. paradisaea בלטינית מאוחרת 'של גן העדן', מ-paradisus 'גן עדן'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־כריסטיאנסה, דנמרק.